בורין

יום غريب. נפרד מאיתנו ללא תיעוד. למרבה המזל נשאר לב גדול רמז שהכל עבור בשלום ובאהבה.

שיח נשים

כאשר יש לנו מעגלי שיח עם נשים מחמולה אחת, לרוב הן יותר באוירה של סבבה ופחות בעניין של דיבור עצמי, ישיר וגלוי. יתכן וגם העובדה שמרבית הנשים היו משכם שינתה את התמונה. עוולות הכיבוש הקיצוניים שעוברים מדי יום על הכפר בורין לא ממש השתמעו מהדברים שחלקו איתנו. אלו היו יותר מרומזים. הדיבור היה יותר אבסטרקטי .

שואפות ל"צדק", רצון "לצאת מהמצוקה" להאחז בחוויית הים ובתקווה כמו שנאחזים בכל כדי לצאת ממצוקה, השמש שמסמלת דברים חדשים וטובים, ומסר אופטימי. היותנו בניאדם שאחרים משחקים בחוטים ומכוונים אותנו. הצער שלא יכלו להשיג אישורים לכל ילדיהם. רק לחלק.

(זה פרט שחוזר על עצמו בשיחותיהם: איך נותנים לחלק מהילדים אישורים וחלקם מנועים. לעולם לא נדע מה השיקולים ומה עילת המניעה. כך סתם. שיהיו תלויים ומפוחדים. זו דרך לשלוט).

ומאידך השמחה להכיר אנשים חדשים בים, הרעננות של היום במים, הצבע הכחול, השמחה של היום כמו בחתונה...

מוניר חתך את שיחתנו ב"יאלללה לצאת" למרות שהנשים רצו עוד לפתח איתנו דיון.

הנחתה ורשמה עמירה; בסיועה של זוהר; תרגמה בכשרון קליר הנאמנה.