בורין, 7.9.23

מתנדבותים יקרותים,

תודה גדולה לכם על היותכןם עימנו ביום הזה. הייתןם נעימותים מאד. הים הרגוע, הקבוצה הנחמדה והעליזה, מזג האויר הנעים (למי שנמצא בים), הכל ביחד עשה את היום רגוע, שלו, שמח. מפגש בין אנשים שיודעים למה באו ושמחים על הזכות שנפלה בחלקם (חלקנו) להביא רגע של שמחה, היכרות, התפעמות, לבין אנשים שאין סיבה שלא יחיו כמונו את היום יום שלהם. זה לא לגמרי טבעי שאנשים פגועים, שכל יום בחייהם צופן בתוכו חרדות ופחדים, יבואו לבלות עם ה"אויב". ולמרות זאת היתה פתיחות גדולה, ורצון חזק לספר ולהוציא החוצה את הכאבים והקשיים איתן הם מתמודדות ביום יום שלהן. ושאלוהים יהיה בעזרן. נדמה שאין בית בשטחים הכבושים שאין בו כאב המשכנו מהים למסעדה המעולה "אבו חלווה", ולמפגש הנשים שתוכלו לקרוא תמצית ממנו למטה, ולמונתזה (פארק המשחקים) בפארק הגדול של יפו. הילדים התפננו על המתקנים הנפלאים שלו, על המדשאות הירוקות והים שברקע. זה נוף מהסרטים.

תודה מיוחדת ל: דנית שעל הסנדויצ'ים הטובים למי שתכתוב סיכום יום מרתק למי שהגיעו ונפחו ושמרו ושחקו ובנו ארמונות בחול ונפחו והוציאו אויר בקיצור מאורך לכולכםןןןן מאחלות לכןם שנה טובה, וכל טוב ושנפגש בשנה הבאה דמוקרטית שלמה. כי אין דמוקרטיה עם כיבוש..

נשמח לקרוא רשמים ומחשבות, וכל מה שעולה על דעתכן.

https://youtu.be/9gJ41qCAT5k מעגל נשים - בבית מרים ביפו הנחתה: עמירה תרגמה: רימה כתבה: למה

השיחה התחילה עם דוחא שהסבירה לנשים הפלסטיניות מבורין איך הפרוייקט של נשות הים התחיל. ״הן פגשו במחסום ילד שאמר להן שהוא מעולם לא ראה את הים, דבר שנגע להן ללב ונשאר איתן, וגרם להן לרצות להקים פרוייקט שיאפשר לכמה יותר ילדים את ההזדמנות לראות ולבלות בים״ דוחא המשיכה לנמק את הבחירה שלה לנשים המשתתפות בפרוייקט: ״בחרנו באנשים שראינו שהם הכי סובלים מהטרור של המתנחלים, אנשים הכי פגועים מהכיבוש״. כך נפתח שיח ארוך שבו שתפה כל אחת מהנשים חוויות אישיות ורגשות כלפי המצב: -אמהות ששולחות את ילדיהם לארה"ב כדי להגן עליהם. ״אני לא חזקה אבל אני משחקת אותה חזקה, התפרקתי כשעזבתי את הילדים שלי בנמל התעופה בניו יורק. הכיבוש מכריח אותנו להיפרד מילדינו.״ -״הגעתי היום לראשונה לים עם הילדים שלי בני 14 ו 9, זו פעם ראשונה שלהם, פעם ראשונה שהם רואים את הים.״ -״נולדתי בכווית, חזרתי לארץ, תמיד ספרתי לילדים על הים ועל הבילויים שלנו, וזה תמיד היה פנטזיה, עד שהגענו היום לים ביחד.״ -״הילדים שלי עוברים דרך שכם כל הזמן, וכל הלילה אני לא ישנה, רק מחכה שיחזרו הביתה, אני נורא מפחדת עליהם, אני לא יודעת אם הם יחזרו אליי בחיים.״ -״המצב בבורין מאד קשה, ישנם היום 12 שערים שחוסמים לנו את הכפר״ -״מאד שמחתי לראות את הילדים ממש שמחים ועושים וינטלציה.״ -״באתי עם הנכד שלי היום, הנכד שלי אומר לי שהוא שונא את הארץ הזאת כי היא גורמת לו להיות שהיד.״ -״אני גרה בירדן וכשאני חוזרת הביתה לבקר, אני מרגישה באמת את הדיכוי של העם הפלסטיני.״ -״היציאה ללימודים ולעבודה זה בעצמו מאבק (ג׳האד)״

- "הזמן לא נחשב בבורין. התחושה היא שמה שקורה מעיב על החיים ועל העתיד." - "זה מאד משמעותי לספר את חוויות החיים שלנו לנשים ישראליות. כי האימפקט הזה חזק במיוחד." למרות הכאב להכיל את הסיפורים, היתה הקשבה עמוקה . סיימנו בלספר מי אנו, ולהוסיף שבעיקבות המחאה הרחבה בישראל יש להערכתנו התעוררות של אנשים בהתייחסות לכיבוש , והנזק בעטיו לשני העמים. הזכרנו את ההפגנות השבועיות כאשר הגוש נגד הכיבוש אינו מרפה ממחאה. הן הנידו בראשן כיודעות על כך. היו רוצות עוד ועוד לספר על חייהן אבל הזמן הורה לנו לצאת לספינה ולהתענג על המשך היום ולשוט על הים החלק.