הג'הלין, מאבו הנדי, וואדי קטיף, 7.7.22

מתנדבות.ים יקרות.ים,

היינו קבוצת נשים מצויינת, וגם אבשלום אחד שמביא איתו שלום ואבהות. הגיעה קבוצה מפזורת הג'הלין שבאזור ירושלים. חלק מהקבוצה מ"אבו הינדי" שגרים ליד המזבלה שנערמת באזור התנחלות קידר וחלק מ"ואדי קטיף" שגרים ליד יריחו בשום מקום. הילדים והאמהות נהנו מהים כל כך. טבלו ושרו ואספו צדפים לצד ילדים קטנטנים שפחדו מהים ואף פחדו להביט עליו. עקבתי אחרי שני קטנטנים בני שנתיים בערך, שאחרי שהאמהות הפסיקו להציק להם בלהכנס למים התרכזו במילוי דליים בחול.

עזיזה, מלכת הג'הלינים, שמביאה אלינו קבוצות במשך כ- 12 שנים (אמרה לי שספרה 15 קבוצות במהלך השנים), דואגת להביא בכל שנה קהילה אחרת, עם המורות והאמהות. היא נזירה שהגיעה למזרח ירושלים (אל עזריה) מאריאתריאה, ואם הייתי במאית דוקו הייתי עושה עליה סרט. מה שהיא עושה כאן במזרח התיכון הדווי, חייב תיעוד. היא מאמא תרזה במהדורה משופרת. הייתם מקסימים כרגיל. אנחנו מודות לכןם על עזרתכםן והזדהותכןם. שרון מפורטוגל שהבטיחה לכתוב תשלח בעוד כמה ימים, אבל התודה צריכה להאמר היום..

תודה מיוחדת לנורית פופר שהכינה את הסנדויצ'ים הטעימים לעיינה שהפעילה את הילדים במועדון בהודעה של רגע מראש לאורנה שלנו שעל הצילום ליעל חיות שליוותה אותם בספינה ולכולכן אחת אחת. אין כמוכן

אז שיהיה לכם סוף שבוע מנוחה. תאחלו לחברים שלכם בגדה עיד אלאדחא סעיד, ותבואו البحر שנית...

נשות הים

من البحر

שיחת נשים ביפו 83

בשיחה במועדון בה השתתפו כ 15 נשים בלט יותר מכל- כיצד הן חוות את יום הים הזה המיוחד, המפנק, השונה והמרענן כל כך לעומת השגרה המדכאת בה הן חיות. הן תיארו כיצד בחורף האוהל מוצף במים ובקיץ חום ויתושים, סיפרו על הקושי לחיות בחברה פטריארכלית, על כך שאין עבודה ואין אופק, ספרו כיצד המדינה הורסת כל תוספת קטנה של אוהל שהם מנסים לבנות. הן הודו לנו והזמינו אותנו לביקור גומלין. אנחנו שמחנו על כך שאפשרנו להם יום נעים ומיוחד כזה והתעצבנו לדעת לאן הן חוזרות. כתבה: גילי צמחוני

פעילות הילדים במועדון רביטא

הקבוצה הקטנה מנתה ילדים קטנים וילדים בני 7-13. בסיוען של הנזירות המקסימות והאימהות, שיצרו גזרו והדביקו, נוצרה תמונה של "עולם יפה יותר", שזאת הייתה המטלה. הילדים היו צריכים לגזור תמונה, שבחרו מתוך דפי ג'ורנאל, להדביק אותה על נייר בריסטול לבן ולהמשיך אותה. הדפים התמלאו עד מהרה בצבעים ובתמונות. "בדי אלעב" (אני רוצה לשחק) אמר ילד אחד קטן שהתעייף מעבודת היצירה ורצה לחזור למשחק שבו פתחה עיינה. אך היה מספק לראות את הגדולות בנות ה 10-13 שוקדות על הגזירה והציור לשמחתן של עיינה בר (המנחה), ויעל וגליה שעזרו במלאכה. כתבה: ריקי שקד-טריינין

צילום: אורנה נאור, צלמת רחוב