חיפוש
  • minelbahar2007

העיר העתיקה, חברון, 27.7.22

סיכום יום

הגעתי היום להתנדב עם נשות הים בחוף תל ברוך. להודות על האמת אחרי שהייתי עם שוברים שתיקה בחברון - בעיר העתיקה בשוק שאת דלתותיו ריתכו כדי למנוע את פתיחתו, בעיר שפעם היתה שוקקת חיים ולפתע רק חיילים, מחסומי בטון ומתנחלי תל רומידה המגדפים ומקללים אותנו מי שהגיעו כדי להבין קצת יותר איך נראה הכיבוש מקרוב, לא ידעתי מה אפגוש היום. פגשתי נשים עוצמתיות, חפצות חיים עם משמעות, לא קבוצות מובסות שאיבדו תקווה, פגשתי ילדות שהתרוצצו על החול מחפשות צדפים עם ובלי חורים כדי לקחת לחברון וליצור בבית יצירות של חופשת קיץ בדיוק כמו שעשיתי אני כשהגעתי מירושלים לדודה שלי בתל אביב ליומיים של ים. ראיתי תינוקות שמחים לשבת בבריכות מים קטנות למלמל מילמולי תינוקות ולשמוח קלות, ראיתי את ההדדיות והסולידריות בין הנשים מחברון בינן לבין עצמן ועם נשות הים. שמחתי לשמוע את אום עומרן בת ה 85 שהגיעה לחוף עיניה יפות פעורות לרווחה והיא מחברת שירה עממית, הבנתי מהאינטונציה ואת חלקם תירגמו לי, היא שרה על החיים בחברון אז והיום. לא בטוחה כמה תקווה היתה בשירתה, המפגש שלה ושל הקבוצה עם נשות הים מעלה אולי שמץ של סיכוי לחיים עם עתיד.

כתבה: אתי בהם-טביב



מעגל נשים עם נשות חברון מהעיר העתיקה וזליחה בראשן נוכחות: רחל א., סוואיר מטייבה מתרגמת נפלא, נאוה זוהר (משכתבת דברים במעגל) עמירה כותבת הדוח. השנה בחרנו לקחת כ 6 קבוצות מחברון, העיר שמכונה ע"י הנשים "בית כלא ההולך ומצטמצם" עליהן, וכולא את המרחב שלהן. הקבוצה היום היתה מהעיר העתיקה, והסיפורים שיצאו מהנשים על חייהן הביאו אותנו להרהר האם נכון בסוף יום קסום בים, להאסף ולהקשיב לסיפוריהן, או אולי שווה להפיג את סבלן בשיח אסקפיסטי או במשחק שישאיר את הסבל בחוץ. והאמת- גם לנו, כישראליות המקשיבות בשקט לכאבן. זה שובר לב. הסיפורים היו על החיים מאחורי מחסומים וגדרות, הדרכים הסובבות הארוכות כדי להגיע לכניסה האחורית לבית כאשר הכניסה הראשית נמנעת ע"י המחסומים. הרשתות שמתקינים על החלונות ומרפסות מחמת האבנים הנזרקות ע"י המתנחלים על בתיהם. הילדים הקטנים שבגיל 9 ו 11 נתפסים ע"י הצבא, נאזקים ומובלים למחנה עופר. המוות של ילדים שלאמהות שלהם אין את מי לחבק…הטראומות שהילדים עוברים, מפחדים להעזב ע"י אמא שיוצאת מהבית, בלילות מרטיבים במיטה. מגרש המשחקים בשכונה נסגר והועבר למתנחלים. פעולות של יומיום כמו קנייה בחנות הירקות הסתייימה בזריקת רימונים. בחג האחרון משפחה היתה במכונית ונעצרו רבע שעה כי מתנחלים עברו ברחוב. חיילים שפכו גז רעיל למיכלי המים על הגג.. הבן ששאף הובהל לבי"ח. הטרדות מהחיילים ומהמתנחלים. הפחד לעבור בעיר העתיקה, הפחד שיעצרו את ילדיהן וייפגעו. הפחד מלווה את חייהן. הסיפורים קלחו כמו פתחנו בקבוק קוקה קולה תוסס שקצפו עלה וגלש. עם כל הסבל שהן עוברות הן יכלו להחזיק גם בסיפורי עבר ששפכו אור על החיים לפני 48. איך היתה אחווה ושכנות טובה בין ערבים ויהודים בחברון. בחגים היו עוברים הילדים מבית לבית. נשים ערביות היו מניקות ילדי יהודים, וההיפך. זליחה מכירה שני אחים שבילדותן נשים יהודיות הניקו אותם. הסיפורים האלה עברו במשפחותיהם. הן עושות או מנסות לעשות הבדלה בין יהודים למתנחלים. זליחה התייחסה לחלום על חופש לנשים, והצביעה על תמונה של אשה שוחה בבריכה כחולה. אשה אחרת בחרה תמונה של ים והביעה כמיהה עמוקה למקום הזה. כסתירה לחיים בחברון המדומים לבית סוהר. הם הדגישו שיש החמרה באלימות הכיבוש שאלנו איך מטפלים בטראומות של הילדים? איך משפיע הכיבוש האלים על התנהגותם? זליחה מנהלת גן ילדים, פעילה חברתית ואשה חזקה וכריזמטית, מחנכת אותם שבמקום לזרוק אבנים ישתקעו בלימודים. והתלמידים משתוקקים ללמוד. כבר 20 שנה היא עורכת פגישות קבועות של הורים וילדים עם אנשי מקצוע לפרוק את חוויות החיים בשכונתם, בעיר העתיקה חברון. מה עוזר לכן לחיות את החיים האלה? פה אחד הן ענו: האמונה באללה וכן האמונה בכך שהצדק עימן. לאחר שסיפרנו להן מי אנו כארגון נשים המביא אותן לים הן שאלו אותנו האם אנו יכולות לשנות את המצב ולהשפיע על הממשלה על חברי כנסת…

צילום: אורנה נאור, צלמת רחוב

0 צפיות0 תגובות

בהתרגשות גדולה אנו מכריזות על קיום ימי הים בשנה זו - קיץ 2022