חברון העיר העתיקה - Hebron

שלום לכולם

מוג' זה גל

היום למדתי מילה חדשה בערבית...

בשבילי ים זה משהו גדול מאד.. גם בחיבור עם הילדים שלנו.

והיום הרגשתי חיבור גדול עם הילדים שהפכו לשלנו למספר שעות..

תודה רבה לכן נשים מקסימות על האפשרות להתחבר למשהו גדול  שמח וגם עצוב..

להתראות

ארז

Children and Mothers from Hebron

                The weather was unusual for a summer morning in Tel Aviv: as we set up umbrellas and chairs on the beach and prepared inflatable doughnuts, waiting for our guests to arrive from Hebron, an enormous cloud moved in from the Mediterranean, and there were even a few raindrops.  But the clouds began to clear, and nothing could dampen the spirits of the dozens of children who spilled off the bus, quickly put on sun screen and went to meet the sea – some of them for the very first time.   Though I myself have been fortunate to enjoy the beach in Tel Aviv for many years, I know I will always remember this particular day.

                I admit to being a bit apprehensive:  how would I communicate, with my limited Arabic, with these children and their mothers (and even some grandmothers!)?  We were helped by the “beach glossary” prepared by the organizers; but a smile and an outstretched hand worked just as well.   After the children were comfortable in the water – splashing and shrieking with surprise and joy – the mothers began to make their way in as well.  Fully-clothed, in jalabiyas as well as modern but modest dress, their generous, confident presence in this new setting and situation was impressive.  We took a couple of breaks during the morning for sandwiches, watermelon and ice-pops; each time the children raced back into the water for more.  By now some of us knew each other’s names, and I could better identify siblings and their moms.  It’s amazing how a just few hours in the water together can create a feeling of familiarity and closeness.

                Many of the volunteers in the group were regulars; their commitment to the creation of this simple but powerful encounter between Israelis and Palestinians is inspiring.  Though I have known about the group’s work, this was my first experience as a volunteer with Sea Days for Palestinian Children.  My 15-year old daughter joined in as well.  After the mostly terrible news in recent weeks, today gave us a different way to think about the future – one shaped by respect for different cultures and languages, and the creation of common experiences in this land we share.

Barbara Mann

מעגל נשים 

היום היה מעגל מצומצם ואפשר היה לשוחח עוד ועוד לולא המשך התכנית לאחהצ זה - לצאת לשייט בנמל יפו.

מתרגמת חדשה הגיעה היום  אשגן היפואית, וסייעה להבנת הסיפורים והתקוות משני הצדדים. השמחה הטהורה של הנשים הרטיטה את ליבה עד דמעות וכך גם לנשים הישראליות שחלקו את התרגשותן מהקשר עם הנשים וביטאו אמפטיה עם מצבן בשכנות לשוהדה, הרחוב המקולל והאלים. היתה מצידנו הבעת צער כנה שזה המצב העכשווי והסיזיפי  כשחומה מפרידה ביננו ואין פתרון ואנו מתבגרות... ובכ"ז צריך לשמר אופטימיות ולעשות יום ים ולשוחח יחד. ולספר מי אנחנו. כי "רק מנשים תבוא התקווה ויגיע שלום, והוא יבוא עם הכרות משותפת ודלתות פתוחות" (רחל).

ביטויי  השמחה של הנשים היו: היום היה כמטר של מתנות, הלוואי והיו מגיעות כל המשפחות והילדים לחוג את היום כמו בשמחת חתונה. אחת סיפרה שזו לה הפעם השניה שבאה ליום ים ואז כעתה לא רוצה לחזור הביתה ולסיים את היום. ילדיה חולמים על לבוא עוד פעם. אבל לא היה מקום יותר.

זו היתה הפעם הראשונה למרבית הנשים  (95%) להגיע לים וליפו. הנשים במעגל היו מבוגרות ולא האמינו שיגיעו בכלל. אבל ז. רשמה אותן  והן מאושרות ומודות לה ללא קץ.

הן הרבו לתאר אותנו הנשים כבעלות מהות אחת, חווינו היום יום נפלא יחד, עם יד מושטת לשלום. במיוחד ז. ראשת הקבוצה חלקה מהגיגיה המופלאים ובחיוכה השקט הפליגה בדמויים: יש חבל האמור לקשר בינינו כמו בים היום. כאשר קצוותיו הם כעס ושנאה הוא נקרע ואז יש נתק. כאשר קצוותיו אהבה ורווחה הוא נשאר בקשר. נולדנו כולנו לאל אחד, להתגורר בשכנות. אלוהים ברא את האדם עם לב ואהבה אבל כעת הלב בבית סוהר אזוק. צריך לפתוח את הכלא ולחיות יחד בלי שנאה ומלחמה על שלי/שלך.

ואז במעגל, מירי ז. גילתה לנו שאבותיה מקורם מחברון וז. סברה שמשפחותיהן היו ודאי  בשכנות כבר בימים ההם...

אשה דתיה במיוחד ציינה שספרי הדת התורה והקוראן מקורם באל אחד ואין למעשה הבדלים בינינו ולכן צריך להשלים.

ז. המשיכה בהשראה נשית: "רק נשים עושות שינוי בעולם. דרך הלידה. האשה היא שיולדת את הגברים, שמלמדת ומחנכת. ובידה העוצמה והכח לשנות".

לו יהי.

הנחתה  וכתבה עמירה; תרגמה אשגן; רשמה אורנה