.png)
מתנדבותים יקרותים
תודה לכולכם על העזרה ביום הים הנפלא שהתחיל רע ונגמר נהדר
נתחיל עם מזל טוב ענק לרחל אמנו שנהיתה אתמול רחל סבתנו. ההתרגשות עצומה, נכדה חדשה מתוקה לרחל, לפרויקט שלנו ולעולם. ברוכה הבאה!!!
זכינו לטעום קצת מהבירוקרטיה, הטמטום, האדישות והרוע שרחל מתמודדת איתם כבר שנים. נכנסנו לנעליה הגדולות. אין אישור, אין מעבר, הקבוצה צריכה לעבור ממחסום אחר, רחוק, למה? ככה, כי יש עומס, אבל זה לוקח שעות והאוטובוס כבר מחכה והאנשים מחכים בחום כבר שעתיים והכל פה מוכן וזה לא הגיוני, מצטערת זה לא תלוי בי, תחנונים (משפילים) והופ, פתאום זה הסתדר, תודה תודה, כאילו לא בגללכם כמעט בוטל יום ים כזה אחד ויחיד שמחכים לו שנים...
הים שכאילו רצה לפצות על העוול והכין עצמו צלול ורגוע (נעלמו המדוזות, נעלמו האצות) והמתנדבים שחיכו בפנים מאירים, עזרו לקבוצה לעשות סוויץ, לנסות לשים בצד את הצרות ולהתמסר ליום הזה, ורק בקשו מהרגע שהגיעו להשאר עד מאוחר (זה לא תלוי בנו, אם הנהג יסכים- תשארו)
בשיחת הנשים אמרה אחת האמהות שהן הרגישו שהילדים בידיהן הטובות של המתנדבים ויש להן זמן לעצמן, לנוח ולהנות.
היום המשיך ארוך וטוב ביפו, הצגה נהדרת של תיאטרון רות כנר שמשתפת את הילדים המוקסמים, שיחת נשים, שייט ולסיום עוד שעה ארוכה במונתזה (גן משחקים). הנהג הסכים!
הייתם מתנדבותים נפלאותים כרגיל. תודות מיוחדות:
בראש וראשונה לרימא הנהדרת שכבר הפכה לחלק מהצוות ומשדרגת בגדול כל יום שהיא נמצאת בו וגם לשתי אחיותיה למא ואלין שהשתלבו ועזרו מהשניה שהגיעו כמו שתי דגות במים.
לתיאטרון רות קנר שמגיע אלינו כל שנה עם המון רצון וכישרון ונותן לילדים חוייה נהדרת ברמה אחרת. תודה גם על המתנה שקיבל כל ילד- כדור גדול.
לג'יימי וחבורתו שליוו מהבוקר במחסום ועד סוף היום וקשורים בקשר אמיץ לקבוצה בחברון ואיתם קרוב כבר שנים.
לליאת לוסטיג על הסנדביצ'ים הטובים ועל הכמות המוגדלת (הכל נאכל).
לכל המתנדבים הקבועים של יום שני שעושים אותו שמח ורגוע.
ולכולכם שהייתם איתנו
עוד יום ים אחד מחר, ואולי עוד שניים בספטמבר
ונתראה אינשאללה בשנה הבאה אם עוד יהיו פה מדינה וכיבוש
סיכום יום
התנדבות ראשונה (ולא האחרונה) -סיפור היום
הגעתי, חווויתי והתאהבתי!
הגעתי לחבורת המתנדבים המקדימים הישובים על הכסאות הכתומים תחת הסככה בחוף תל ברוך ודממה... פניהם מודאגות וחמורות סבר וגילי מרוכזת בשיחת טלפון חשובה.. יתנו אוקיי לעבור או יקשו וישלחו למעבר אחר רחוק שיבטל את הכל.
עד מהרה האור בעיניים ניצת והחיוכים חזרו - יש אוקיי ועוד כרבע שעה יחצו את המעבר ויהיו בדרכם -זה אכן הולך לקרות!
סבב הכרות קצר, חלוקת תפקידים, הנחיות והחשובה מכולם שכל מי שמגיע גם חוזר בשלום ויאללה לנפח לסדר ולהתארגן.. זמן חופשי לשחיה והתרעננות והנה צועדות הנשים והילדים לעברינו, לבושות כמיטב המסורת והצעירות ביניהן במיטב מחלצותיהן לתפארת. חליפות מכנסיים הדורות כובעים ומשקפי שמש מודרניים.
קריאות מרחבה ושוקרן נקראות מכל עבר וקבוצת המתנדבים פוצחת בשיחה בערבית קולחת.
קרם הגנה גלגלים ולים שנתן היום את הופעתו הטובה ביותר ever.. כחול שקט ומפתה.
נשים וגברים מיומנים לוקחים אחריות ומלווים השחיינים החדשים פנימה לאיזור המסומן. נשים טובלות, מתמכרות להנאת הרגע אם בתוך אבוב או בשכיבה נתמכת על הגב וחיוך קורן על פניהן. משחקי כדור, בניית ארמונות בחול ומרוץ מודאג אחרי נעים הפעוט סרבן הגלגל שלא יודע פחד מה הוא.
פיתה עם חומוס וסנדויצי שוקולד מתחסלים במהרה ומקנחים ב(א)בטיח בים וגם אם טובל בים הרי זה בטעם עם בולגרית.
ממשיכים להמשך פעילות יבשה, ארוחה שווה ושייט
כיף ענק של נתינה, הנאה וסיפוק אדירררר.
לעוד הרבה ימים כאלו!
כתבה- מיכל רפיח
סיכום מעגל נשים
הנחתה- גילי
תרגמה- רימה
סיכמה- למא
משחק עם קלפים מצויירים
כל משתתפת בוחרת קלף ומספרת על האסוציאציה שעולה
שמש- השמש נותנת אנרגיה וחימום אבל יכולה גם לשרוף. אנחנו רוצים להשיג בטיחות וחופש ולהגיע לשם אל החופש, עלולים להישרף אבל אנחנו מוכנים להישרף בשביל לשחרר את ההרדמה שלנו.
בית- הבית של הסבים שלי היה פה ביפו.
ים- החלום שלי היה לבקר בים, אני מתה על הים. הוא מאוד מסתורי, יש בו המון סודות. בקוראאן כתוב ״וג׳עלנא מן אלמאא כל שיי חיי״ (ועשינו מהמים הכל חי) הים כל כך חשוב. תודה שנתתם לנו את ההזדמנות הזאת.
חצי כוס מלאה- צריך להסתכל תמיד על החצי המלא של הכוס, חשוב שתמיד יהיו לנו יעדים לשאוף אליהם, להילחם בשבילם, ותמיד לחשוב בחיוביות
משפחה של אבא אמא וילדים קוראים יחד- ההורים הם מראה של הילדים שלהם.
סבא ונכד- אנחנו לוקחים את הדברים הטובים ואת הלקחים מהבוגרים. הסבא מצביע על האדמה מראה לנכד שלו איך היא ירוקה, הוא דואג לה ומטפל בה. מלמד אותנו איך לטפל באדמה ולשמור עליה ירוקה.
ידיים מכסות הכל- לא ראיתי לא שמעתי לא אמרתי: כך רק אפשר לחיות . אחרת זה בעיה. אני מרגישה שאני חיה בקרב, אני נאבקת בשביל לחיות
החיים שלנו נהיו הרבה יותר קשים, במיוחד עם הממשלה החדשה, בן גביר הרס את הכל. הם מפעילים הרבה יותר אלימות, לחץ, דוחקים אותנו, מתסכלים את הצעירים, אין להם מה להפסיד אז לא להתפלא שהם הורגים ומבצעים פיגועים. הילדים שלי חולמים לראות את הים, הם בני 9 ו 11 ורק ראו מר מהחיים. כל השוהדא (קרבנות) היום הם ילדים שנולדו אחרי 2000, הם נולדים לחיים מאד קשים, אין תעסוקה, לימודים, פנאי, לא נותנים לנו לנשום, לצאת ממחסום בלי לטרלל אותנו. אפילו תינוקות צריכים אישורים, מה תינוק יעשה תגידי? אפילו תינוקות צריכים אישורים כדי להיכנס?.
איך נגיע למוסאווא/שוויון כשאנחנו סובלים כל היום?
מאזניים- רמז לשוויון, דבר שלא קיים בחברון, איך זה הגיוני שהמתנחלים נכנסים באוטו, בכיף שלהם בנוחיות? ואנחנו? בודקים כל אחד ואחת מאיתנו, מבוגרים, קטנים
איך נגיע למוסאווא/שוויון כשאנחנו סובלים כל היום?
לב קשור בשרשרת- אין לנו חופש, זו האדמה שלנו אנחנו צריכות אישור לכל צעד שאנחנו לוקחות, הילדים שלי לא מכירים את אל-אקסא, אף פעם לא בקרו למרות שהוא מקום מאוד קדוש וחשוב לנו.
ילדים משחקים- גם כשגדלים עדיין יש לנו את הזכות להיות ילדים, טוב שהרוח שלך תישאר צעירה, צריך להינות מהחיים.
ורימה ספרה- אני אוהבת את יפו: עבדתי ולמדתי שם, הכרתי את יפו בצורה אחרת, את ההיסטוריה שלה התרבות, האנשים, מאוד מדכא אותי שיש אנשים מיפו במקור שלא מכירים את יפו, כשאני רואה שמות של משפחות פלסטיניות כתובים על השערים של בתים שגרות היום בהם משפחות ישראליות, זה מעציב אותי.
פרשנויות קשות למשחק-התמונות...