top of page
חיפוש
  • minelbahar2007

חברון, 22.9.23

מתנדבותים יקרותים,

תודה לכם על היותכםן עמנו ביום המיוחד הזה. כל יום הוא מיוחד ושונה ודומה וחדש. היום הזה היה רגוע ונעים. הים רגוע אחרי יומיים סוערים, הקבוצה רגועה ונחמדה. רק נשים וילדים קטנטנים ברובם. הגיעו בזמן, וזרמו עם היום, בדיוק כמו שהתאים להן. יצאו מהמים מוקדם כדי להמשיך הלאה. לפעמים נראה שהן לא זקוקות לנו, אלא פשוט להיות בשקט שלהןם עם המים הנעימים ועם החופש. הדברים זרמו צעד צעד, כמו שתגיד בהמשך היום אחת הנשים במפגש. החיים הם צעד ועוד צעד עד שמגיעים לזרימה. לפעמים קשה ולפעמים פחות וצריך ללמוד לשאת את זה. אמרה. ואנחנו לא יכולות לדמיין כמה קשה זה קשה. גם זה נאמר בהמשך. נשאר לנו כולנו לראות עצמנו כמי שנפלה בידינו הזכות לתת לקבוצה של נשים וילדים יום של שקט ושלווה, מבט שרואה ומקשיב וכואב כאחד. הייתם מתנדבותים נפלאותים. כמו שהבטחתי שאכתוב. גם לדעת לא להפריע זה חשוב. להוציא אויר זה חשוב. לכבד בסנדוויצ'ים ולהשקות במים, ולרדוף לשוא אחרי דגים. הכל חשוב. תודה מיוחדת: לאסנת נוי על הסנדויצ'ים הטובים לג'יימי ונטעלי על היוגה בפארק לילדים לפחריה שעזרה בכל: בים בשיחות על ספרות בין הגלגלים ובתרגום במעגל הנשים לאורנה שסוף סוף הגיעה אלינו ואיזה צילומים יא רב לרחלי ודליה שליוו לשייט וחזרו בשלום

סיכום היום

היה לי יום כיפי ומשמעותי מאוד בים היום. לא ידעתי למה לצפות, ומה שחוויתי היה מעל למצופה. הגעתי ליום הים דרך סבתא שלי, שפעילה במחסום ווטש כבר הרבה שנים. אמרתי לה שאני רוצה להתחיל להכיר יותר מקרוב אנשים פלסטינים, ושבכלל, אני רוצה להתחיל להכיר את המציאות מעבר לכל הירוק, כי היא זרה לי לגמרי. פגשתי קודם כל שותפים נחמדים ואת נשות הצוות, שהסבירו לנו מה צריך לעשות וארגנו הכל למופת. הנשים, הצעירות והילדים הפלסטינים ירדו מהאוטובוס במצב רוח טוב, היו כמה תינוקות רדומים, ולא מעט ילדים וילדות מאוד חמודים. התברר לי מהר שאני לא מצליחה לתקשר עם אף אחת ואחד, גם לא עם מילים בסיסיות בעברית או באנגלית. אני לא יודעת ערבית כלל, והביך אותי שאני לא יכולה לשאול אנשים איך הם מרגישים ומה הם צריכים. כבר הבטחתי לעצמי שאמצא מסגרת ללמוד ערבית תוך כדי שנת הלימודים הבאה באוניברסיטה. לאט לאט מצאתי נקודות שבהן יכולתי לעזור. מרחתי קרם הגנה, הצטרפתי למשחקים עם הילדים, וכשנכנסתי למים שמחתי שכמה בנות צעירות ביקשו ממני שאשיט אותן על הגלגלים המתנפחים למים העמוקים. חששתי קצת מלכתחילה מהמעמד הפטרוני שלי מולן, שהסיטואציה הזו תעמיד את הנשים במצב לא נעים. אבל כל עוד הבנות ביקשו ממני עזרה בעצמן, הייתי רגועה יותר. זה גם ניסיון חשוב בשבילי, לנסות לייצר מהמצב הזה את המיטב בשבילן. בעיקר נהניתי לשחק עם מוסא, יוסף, יעקב הקטן ועוד כמה ילדות וילדים. זאת הייתה חוויה משמעותית מאוד גם בשבילי, להנות ולהצליח להשתתף במשחקים שלהם תוך זמן קצר בלי לדבר בשפה משותפת כמעט בכלל. אני לא יכולה לתאר לעצמי חיים ללא גישה לים. ברור לי שיש הרבה בעיות אחרות, בסיסיות ומהותיות יותר בעניין הכיבוש. בכל זאת, לים יש חשיבות גדולה עבורי, הוא משמח ומרגיע אותי, מזכיר לי הרבה חוויות טובות ומסמל חופש, חום, ובריאות גופנית. הוא ממלא אותי בכוחות מחודשים. אני מודה לנשים שמאפשרות לנשים ולילדים להגיע לים. אני מקווה שאוכל להצטרף גם למעגלי השיח עם הנשים, כדי להיחשף יותר למציאות היומיומית שלהן. לא נתקלתי בתגובות קשות או עוינות מצד אף אחת היום, אבל אני רוצה להיות מסוגלת להתמודד גם עם חוויות קשות יותר שעולות מהמצב המורכב שבו הן חיות. יעל עובדיה

מעגל נשים

כ 14 נשים מהקבוצה מנחה: גילי מתרגמת: פחריה מנהלת במועדון: תסנים מסכמת: רחל

מעגל הנשים התכנס בבית מרים, השתתפה גם תסנים המנהלת הפלסטינית של המקום. השיחה נפתחה לפני ההנחייה מתוך דברים שספרה תסנים על המקום, מטרותיו ופעולותיו. הן התעניינו מאד במטרות של פעילות תומכת בקבוצות אוכלוסיה שונות. השוו ישר למצב אצלן. דברו על צורך גדול בשינוי במעמד האשה, בעצמאות שלה, ביכולת להשמיע קול ברור, ובקשיים. במהלך השיחה עלה הרבה הנושא של העדר חופש תנועה. הקושי להגיע לעבודה. הצורך להסתגר בבית מתוך הפחד מהמחסומים שמקיפים אותם. הקושי לחיות ולנשום כאשר הסביבה האזרחית (חיים ליד חומה, ומחסומים וחיילים שלעיתים משתמשים באמצעי לחימה, רימוני גז לפיזור הפגנות) שואפת גז שמתפשט מהרימונים שמושלכים וחודר לבתים. קושי לגדל ילדים בסביבה כזאת.

הדיבור שלהם היה מאד ענייני. תכליתי. בטא קושי אבל לא נחיתות והשלמה. שאיפה גדולה לשינוי גם בצד הפלסטיני, הפטריארכלי, וגם בנושא הכיבוש.

כל אחת בחרה כרטיס שמתאר את הרגשתה, אבל לא נצמדה אליו. כל אחת בתורה הודתה על היום היפה שהיה להן. על הים שלא ראו קודם. על החופש שניתן להן ליום אחד. על הרצון שגם שאר המשפחה שלא הגיעה היום תוכל לבוא. מבוגרות יותר התגעגעו לשנות ה90, התקופה שלפני המחסומים, בהן יכלו להגיע לים בכוחות עצמן.

היה דיון האם האשה צריכה להיות חזקה כמו גבר – ואיך מפרשים את הפסוק בקוראן שאומר שהגבר הוא החזק אבל צריך לכבד את האישה ולהביא לשוויון. נראה שהפרשנות הגברית הקיימת נוטה יותר לחלק הראשון של המשפט, אבל כן יש שינוי לטובה. נשים בתקופה הזאת באחוז גבוה ממשיכות ללימודים גבוהים (כפי שידוע באוניברסיטה בחברון אחוז הסטודנטיות גבוה מאחוז הסטודנטים), הן טענו שסטודנטים לומדים גם מחוץ לחברון ואילו לסטודנטיות קשה לגור מחוץ לבית.


הקלפים היו אופטימיים: שמש, אופניים, אשה גברית, ואחרים, והאמירות פחות:

צעדים שכל אחד צריך לעבור בחיים כדי לזרום. לעבור את החיים כשקשה וגם כשלא;

לא משנה כמה שנדבר על הנושא, לא נצליח לתאר את עצמת הנזק של הכיבוש בחיים שלנו ;

אשה ששני ילדיה היו בכלא בישראל 5 ו6 שנים. ניסתה ללא הצלחה להביא להם בגדים חמים בחורף, אינשאללה היום הם בחוץ.

האם הקושי של פלסטינית בישראל דומה לזה של הפלסטינית בשטחים? תסנים, שחיה ביפו תיארה באופן תמים את הכח של הפרט.ית שלא צריכה להיות תלויה בנורמות הקיימות. היא יכולה להחליט ולעשות. זה התנגש במציאות הפלסטינית שבה האפשרות הזאת היא בגדר חלום בשלב הזה של הקיום.

השיחה הרגישה כמו התחלה של משהו שחבל שלא נמשך.

ניסינו להגיד להן בסוף שהן חזקות ואמיצות וקורנת מהן עוצמה. ובאמת קשה למי שלא עובר את מה שהן, לדמיין את החיים האלה.

בדרך לספינה, תיארו את החיים בחברון כבית סוהר..


תגובות מתנדבים : יום ים בעיניים של מורי סלע אתר עבראניאת: הילדים הערבים של היום מדברים עברית הרבה פחות מהוריהם כשהיו באותו גיל. זה מגדיל חסמים במעבר לאקדמיה או לעבודה. בעבראניאת, מתנדבות ומתנדבים בכל רחבי הארץ, מבלים שעתיים בשבוע עם קבוצות קטנות של ילדים ערבים (שעה עם כל קבוצה) ומשוחחים אתם בעברית. פרק הזמן הקצר הזה, מחולל שינוי מהותי ביכולת הדיבור של הילדים בעברית, ביחוד בבטחון העצמי לדבר. נשיחה כולה בעברית, אין צורך לדעת ערבית, ואפילו עדיף מתנדבים שלא יודעים ערבית בנוסף לסיפוק מלעזור לאחר, המתנדב נהנה ממפגש ויצירת קשרים עם ילדים מקסימים (קבוצה קבועה לכל השנה), ומתוך השיחות איתם גם היכרות ישירה עם החברה הערבית. בשנה הבאה אנחנו רוצים להתרחב ולהיפגש עם עוד תלמידים. בשביל זה אנחנו צריכים עוד מתנדבים. עבראניאת תיתן הדרכה וחומרי עזר, כך שכל אחד ואחת יכולים להשתתף לינק לפרטים נוספים והרשמה אתר עבראניאת: ויש לכם גם אותי לכל שאלה שתרצו צפריר איתן 0528905983

16 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Kommentarer


    שנת 2024 מתחילה בסימן שאלה מדיני - תורמות לטובת חבילות מזון לרמדאן - תעקבו ותתרמו 

bottom of page