minelbahar2007
- 28 ביוני 2022
- זמן קריאה 2 דקות

טייבה-ג'נין, 29.6.22

עודכן: 12 ביולי 2022

סיכום יום כתבה ורד איל-סלדינגר

"מה שאתן עושות גדול הרבה יותר מרק לקחת אותנו לים. הילדים שלי שאלו אותי: אלה יהודים? כי הם מכירים רק חיילים שהם מפחדים מהם. לכן זה הרבה יותר מיום בים". כך אמרה לנו ולאא, רכזת הקבוצה שהגיעה ליום הים מטייבה, ליד ג'נין. הצטרפתי היום בפעם הראשונה כמתנדבת ליום הים. איזו התרגשות! שמעתי על היוזמה הזאת כ"כ הרבה, וסוף סוף הצלחתי להצטרף.

אחרי שנפחנו איזה 40 גלגלים ועשינו סבב היכרות, הקבוצה הגיעה. הילדים רצו ישר למים, והנשים נעמדו על קו המים בהסתייגות מסוימת. לא כולן, אבל רובן, נכנעו לבסוף לפיתוי ונכנסו למים גם הן. מתברר שזאת קבוצה שכבר היתה יותר מפעם אחת בים ולכן הפליאה וההשתאות היו טיפה פחות, אבל לא הרבה . בשבילי זאת הזדמנות לתרגל את הערבית שלי, אם כי אני מתקשה להבין אותן כשהן עונות לי, ובטח שאת הילדים קשה עד בלתי אפשרי לי להבין. קצת מייאש, אבל אם לא התייאשנו מלסיים את הכיבוש, אז נתייאש מזה? מי שכן התייאשו הן הנשים שאיתן שוחחנו על הדשא בפארק. "אין סיכוי. בלתי אפשרי שיסתיים הסכסוך, הכיבוש. אנחנו לא מאמינות בזה". כל כך עצוב אבל גם מובן. אנחנו מתעקשות שצריך להחזיק בתקווה, אבל האם אנחנו יכולות להחזיק בה גם בשבילן? בסוף היום הצטרפתי להפלגה קצרה מיפו. כיף להפליג בים, קצת הפחידו אותי הילדות והילדים שלא יכלו להתאפק ועמדו כל הדרך ליד המעקה, אבל מי יכול לעצור את ההתלהבות? אפילו ריקודים התחילו על הספינה, ושירה שמחה של השירים שהתנגנו. איזה כיף. חבורת נשים וילדים עושה שמח על סירה מול יפו. נדמה שהכל נורמלי... אבל קצת אח"כ הם עלו על האוטובוס שהחזיר אותם הביתה, הבית שאותו הנשים ששוחחנו איתן על הדשא בפארק הגדירו ככלא... בכל זאת מצב הרוח על האוטובוס היה מרומם. מה שנקרא עייפים אך מרוצים. מקווה שלקחו איתם לדרך את כל הטוב שהפרויקט המופלא הזה ממלא אותם בו.