נבי אליאס

היינו כולנו היום ביום מלא שמחה וצהלה, וים מונסב (מונסב זאת מילה נהדרת להרבה מצבים: מתאים, הולם, טוב, ובטח עוד), כלומר גלי במידה ושקט במידה. מאפשר לנשום ושוב להיות מוכן לגל הבא. ככה צריך להתנהג ים הגון. הילדים מהר מאד הבינו אותו והלכו איתו ולשמחתנו גם הנשים הרבות שהיו היום, מכל הגילאים, היינו חבורה שמחה, שרה, מטופפת, מזיזה אברים. כיף. איסתיג'מאם.

רק הידיעות שמגיעות בוצפ כל היום על חאן אל אחמר מעיבות את השמחה. אנחנו כאן נהנות לנו כאילו אין בעולם, מרחק שעה מאיתנו, כפר שעומדים להרוס אותו בכל רגע...

אנו מודות לכןם על היותכןם עימנו, על העזרה הרבה והטובה, על האוירה הנעימה, ומקוות שנהניתןם כמונו.

תודה מיוחדת: למיה על הסנדויצ'ים הטעימים מאד;  לטלי ושלומית שיצרו עם הילדים עששיות או משהו צבעוני שמתנפנף, אולי זה תופס פרפרים או חיה אחרת. הילדים נהנו הנאה רבה מהצביעה והתוצר שרצו איתו הלוך וחזור לאורך המקום; תודה ללילה המתרגמת עברית-ערבית במעגל הנשים שנשמע מאד שמח ומוסיקלי למי שלא היה בפנים. עמירה בטח תכתוב לנו על כך ותודה לרותי שכבר שלחה והנה לפניכןם כאן למטה דבריה.

רחל

בשם נשות הים

הצטרפתי היום בפעם הראשונה ליום הים עם הנשים והילדים הפלסטינים, ואני כותבת את רשמיי.

כבר במפגש הראשוני היה איתות למה שמצפה לנו: הסככה שהוקמה, הכיסאות המסודרים במעגל וקבלת הפנים השמחה והמפרגנת של הצוות שכבר הגיע. היכרות, ניפוח גלגלים, והכנות אחרונות לקראת קבלת הקבוצה. עם בואם של האורחים מיד מרגישים באנרגיות החיוביות שמתפתחות בין כולם לכולם.

הנשים והילדים מסתערים על הים, תוך השמעת קריאות צהלה והתפעלות, ואנחנו בעקבותיהם. לי אישית לקח זמן להבין מה תפקידי בכוח. לקח לי זמן להבין שעיקר תפקידי הוא להיות פשוט - עין צופייה. לא יותר מזה, ולהושיט יד כשמתעורר הצורך.

נוכחתי שהאמהות שומרות על הילדים ודואגות להם, כמו כל אמא, ויתרה מכך, הבנתי שעבורן ועבור הילדים זה זמן איכות, ושלצורך כך, יש להשאיר להן את המרחב.

עם הזמן, גם האמהות וגם הילדים השתחררו ונעשו חופשיים יותר, ודוקא לקראת הסוף היתה הרגשה שהאמהות כמהות לאתנחתא עבור עצמן, להנות מבלי שיהיה עליהן לדאוג לאף אחד. וכאן היה עלינו לקחת אחריות ולשמור על הילדים, שגם נעשו נועזים יותר, אבל גם הרגישו נוח יותר עם הנוכחות שלנו.

אין ספק שזו היתה חוויה טובה עבור כולנו.

חשוב לי גם לציין שהארגון היה למופת, מתוקתק, בגובה העיניים ויחד עם זאת מזמין ומאיר פנים.

לא הספקתי, אמנם, להכיר את כל העוסקים במלאכה, אבל בשמאל, כמו בשמאל (למורת רוחם של מירי רגב וחבריה), יש אנשים נפלאים.

בטוחה שאקח חלק גם בהמשך.

רותי שפר, רעננה

מעגל נשים

הקבוצה היתה עליזה במיוחד. ישבנו במעגל ומדי פעם היו פרצי צחוק בעקבות איזו אמירה או בדיחה שאחת זרקה. נשים תארו שהן וילדיהן לא עצמו עין מרוב התרגשות לקראת יום הים. ילדים לא רצו לצאת מהים לאכול, כדי לא להפסיד עוד דקות בים. אשה מבוגרת תיארה את היום כיום בגן שעשועים והיא ממלאה את ליבה בתקוות...אחרת אמרה שהרגישה שזו העודה שלה להגיע היום ליפו.

השיחה איתן היתה כרגיל דרך הטריגרים של קלפים מצויירים המתארים סיטואציות שונות . בד"כ הסבב מתחיל בהכרות וא"כ קולחים הסיפורים. מתחילות בתאורים שמחים של היום בים ועוברות למעגלי המשפחה, החיים בכפר, הקשר לאדמה, למרחב הפיסי לדלת אמות הבית, והנפש ... לכל אחת סיפור שנשזר במעגל.

הבולט בשיחה היה המתח בין השמחה המבעבעת בצחוקים ומאידך תאור הקשיים והסגירות בבתים בשל עבודת הבית הרבה, ואי יציאה מהבית, המרחב המצמצם בשל גדר ההפרדה, החומות, המחסומים והגבלות הכיבוש. ואיזכור על כלא...

אשה אחת אמרה שהם חיים עם חומה הסוגרת עליהם, כאשר האדמות הן כפסע מן הבית, אך אין להם אפשרות להגיע אליהן, וגם לכאן ליפו אי אפשר להגיע, למרות שחשים שיפו ההיא  חלק משלהם, אפילו התינוק האחוז בחיקה זקוק לאישור הגעה..

הנשים היו בעיקר עקרות בית וחלקן היו מחמולה אחת. (של ו. מנבי אליאס ראשת הקבוצה). חלקן היו לא נשואות והחל דיון אם יש יתרון במציאות הזו.

שאלנו על החלומות שלהן והן דיברו על להגיע לים בלי גבולות ומחסומים, לאפשר לכל בני המשפחה להגיע לים. להוציא את הילדים "מהכלא ומהחומות", לחוות עוד פעילויות משותפות כמו היום עם ישראלים,לאפשר לילדים ללמוד בירושלים, נגישות להגיע לירושלים, ללמוד מקצוע...מישהי זרקה בצחוק "להיות אלמנה" אחרת קרעה אותנו בצחוק שרוצה להתנשק עם הבעל החמישי. כי התחתנה והתגרשה כבר 4 פעמים... הרווקה רצתה לראות אהבה, האשה השניה של בעלה ציפתה לפרח שיביא לה היום , מעל לכל ריחפה המילה חופש... חופש בלהרגיש את הים הרחב , בשחיה במים, החיוניות שזה נותן לגוף ולנפש.

ו. סיכמה את החלומות באומרה שהגדרות, החומות והמחסומים  לא יצליחו למנוע מהם להגיע....

התעופפו החלומות ואי אפשר היה לעצור את השמחה. הן פצחו בשיר והשיר הבא היה כבר בתיפוף על קערת פלסטיק וריקוד . התרגום שלו היה הוקרה לנשות הים וליום שהיה.

הנחתה ורשמה- עמירה. תרגמה בחן ורגישות ליילה מיפו.

צילום: אורנה נאור, צלמת רחוב