סוסיא, יטא 10.7.23

יקרותים,

כמעט אפשר להסיק שהימים הבעייתיים הם מהמוצלחים. אתגר שנקרה בדרכנו הופך להצלחה ונותן תחושה של כח. יעני אי אפשר עלינו. זורקים אותך מהדגלים נחדור אליהם מהחול. כך התדרדרנו מתל ברוך, למציצים ועד להילטון שנשקף מעלינו ושטוח לרגלינו. היפה הוא איך עובדי החוף שלא תמיד דעתם נחה, מתרצים ומוכנים לעשות שינויים בעמדותיהם. ר' מקרה מיכאל. כך מצאנו עצמינו מול אותו הים, שובר גלים מתפקד, בריכה טבעית ליד המזח ועדת שחפים בשמיים. כמעט יפה כמו בבקעה. היינו קבוצה נפלאה. זהו, בזאת מכריזה שאתם חלק מאיתנו. יש אמנם צורך בcv אבל מי שמביא מכתב מחבר מתקבל אוטומטית. לא יודעת אם זה סביר אבל החוק בוטל, לא? אז מאתמול אנחנו יודעים איזה חיה אנחנו. לא זוכרת מה עם אביגיל. היינו נפלאים. שפענו מנהלות. כולן רצו לפתוח את השער לאוטובוס המבוהל שהגיע למבוך המוזר ופחד שלא יידע לצאת. בסוף הוא נפתח מעצמו. הקבוצה מסוסיא-יטא נהנתה מן הים בלי לדעת כמה טלפונים זה עלה לנו. וזה הכי חשוב. היינו נהדרים. כבר אמרתי? אפשר לצאת למסע הופעות בעולם. בהמשך היום שבענו ונהנינו באבו חלווה, המשכנו למונתזה והיה ממש ממש כיף ענק. קבוצת בנות מתוקות ישבו איתנו במעגל על הדשא וצבעו עפיפון בכושר ריכוז מפליא. ר' צילומים. השיט בוטל עקב מצב הגלים בים, אך הןם נהנו לשבת על גג העולם ולבהות בים. אלינה צ'יפרה אותם בקרטיבים של פלדמן. מה צריך עוד. תודות מיוחדות ל: אורלי מוזס אשר על הסנדוויצ'ים והאנרגיה; לאורנה שלמדה את הינד שחיה בבוקר אחד. היא התגאתה בפנינו בחוג לאוירודינמיקה; לקרן וציבי ששמרו עלינו מלמעלה; לאלינה ורימא שבלעדיהן הם היו נשארים פה ללילה; לטלי הרדבל הנחמדה שהנעימה לנו בעפיפונים שיום אחד יעופו לאנשהו; בשנה הבאה ננפח בועות סבון; ללילה שתרגמה ובטח השפיעה על שיחת הנשים; לנהג העצבני שלא קורא את הדוח; למי שהגיע לחוף תל ברוך ולא ידע לאן להמשיך...ולכולכם אחד אחת.

מי שלא בא הפסיד, כרגיל (סמיילי) נשות הים

סיכום היום אז הי לכולם וכולן.

אוסיף גם אני כמה מילים.

לפני כמה שנים, אמא שלי, שהיום היא בת 93 סיפרה לי על פרויקט מיוחד של כמה נשים שנקרא ימי הים. היא נהגה לתרום ולעזור שנים והציעה שאצטרף לתרומות.

אז כמה שנים שאני תורמת ושוטפת את העיניים בתמונות, ומפלרטטת עם הרעיון שיום אחד גם אבוא ממש. ואתמול זה קרה.

והיה פשוט מקסים. בדגש על פשוט.

לא היה צריך יותר מכמה דקות כדי שהאנרגיה הטובה של שמחת חיים, וחיבור תזרום בין כולם. זה היה כל כך טבעי. היה נפלא לפגוש את הילדים והילדות סקרנים, נלהבים, משפריצים,

נסחפים, צוחקים מלאי חיוניות ולראות שגם בתנאים הקשים כל כך שהם חיים – עוצמת החיים פורצת מהם. היה כיף לראות את הנערים הצעירים שמקפידים על תספורות קוליות בדיוק כמו

הנערים הישראלים בני גילם, ומתגאים באנגלית שהם יודעים. היה כיף לתת יד לאימהות (שהיו לבושות אחת אחת) ולראות אותן נרגשות. והיה כיף שפתאום אני זו שהייתה צריכה להתאמץ להיזכר

בערבית המאובקת שלי, ולהרגיש שלדוברי הערבית יש יתרון בולט.

אני ביליתי את רב הזמן עם רנה בת ה7 יפיפיה ונועזת, שהייתה מוכנה להיכנס עמוק הרבה יותר ורצתה לחקור את הים הרבה מעבר לריבוע הקטן שנתחם עבורנו. והוקסמתי מהינד מהעדינות והנחישות שלה,

מתאמנת ושוחה עוד ועוד. גם עומרי המציל היה תוספת נהדרת כשמעבר לשמירה על כולם היה גם מושא עליה לרגל לצרכי תרגום בלתי פוסק.

הצטערתי שהייתי צריכה ללכת רציתי מאד להמשיך ולהיות איתן ואיתם עוד. ובטוחה שאבוא שוב.

סיפרתי על הזמן המרגש הזה היום במקום העבודה שלי, ובפעם הבאה יש כבר עוד מצטרפות.

ככה צריך! לזה ראויה וראוי כל אחד ואחת!

וכל הכבוד להוגות ליוזמות, ולכל מי שמוציא/ה את המרחב הנהדר הזה לפועל.

פשוט ממלא את הלב.

כתבה: אביגיל חיות

שיחת נשים מנחה: גילי מתרגמת: לילה קצרנית: טלי חבורה של נשים עליזות, מצחקקות, מקשקשות, מרעישות. לא באמת . באו מסוסיא, כולן משפחה אחת, אותו שם. גרות באוהלים ובפחונים, חשמל רק מהשמש. לא מאפשרים להם לבנות. צער גדול על השייט שלא יצא אל הפועל. ״אולי תביאו אותנו מחר רק לשייט?״ לאט ובעזרת הקלפים ולילא, מתחילים לצאת תכנים כואבים, פחד, אלימות מתנחלים ומשטרה, פוחדות וכואבות בעיקר על הילדים, על אלה שלא יכלו לבוא ולא נהנו יחד איתן.

אני אוסיף את הפוסט שלי מהיום בפייסבוק. https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid0E9MuopapUU92CZDJj2cmLLAUHkGJbjmZ62eKQ9LN6QAVFgWaMn6j68giA25BdEJWl&id=100034481423518&mibextid=Nif5oz

זו הפעם השנייה שלי מתנדבת אצלכן. הייתי בקיץ שעבר גם ומאז רציתי לחזור שוב, למרות שאני גרה בצפון. שווה המאמץ. זו יוזמה כל כך מרגשת וחשובה, ואני רוצה שכולם.ן ישמעו עליה. פשוט נהדר, מעצים, ומקור להשראה רבה. תודה על כל מה שאתן עושות.

בהערכה רבה,

חביבה נר-דוד