עין אלמליח - בקעת הירדן

לא יודעת איפה להתחיל. אז הכי קל ונעים זה להודות לכן על שהייתן איתנו ביום הזה. היינו ביום אחר, ר'ריב אומרים בערבית. מוזר. הגיעה קבוצה קטנה, אך אחרת, ודורשת התמודדות שונה. אבל אולי נתחיל בשיחת הבוקר וגם היא היתה קצת שונה. מאחר והיינו מעגל די הומוגני, דברנו פתוח. מטרות הפרויקט שלנו הן מגוונות ואחת וחשובה ביניהן היא לקרב בין שני הקהלים. להיות מקום שמאפשר הכרות בין שכנים, באופן בלתי אמצעי, קצר לצערנו, אך התחלה של תהליך. אתמול במעגל התפתח ויכוח ער על מטרות הפרויקט וזה כשלעצמו מאד משמח אותנו. אנחנו שמחות לתת מקום לכל דעה שמופיעה. שמחות על התייחסות לנושא, על מוטיבציות שונות של אנשים. שמחות לקבל כל אחד מכל מקום שהוא בא, הפוליטי, החומל, החברתי, העיקר שיבוא. יפקח עיניים, יקשיב, ישתתף, יחווה. הכוונה שלנו היא לקרב את השומע הטרי, זה שלא מעז לצאת לשטח, זה שטרם פקח עיניו לראות נכוחה, זה שמעולם לא פגש פלסטיני עין בעין.

מוזמנות להמשיך כאן ולשתף אותנו בעמדות השונות שלכן. בנוסף, רוצות להודות לנשות בארי על ששיתפו אותנו בחוויית היום יום שלהן. הקבוצה מהבקעה, מגיעה ממקום כל כך שונה והפוך. מדבר, חוסר מים, צבע חיים אחר והשפע שעמד מולם עורר בקרבם מהומה. ולא נשאר אלא להודות לכן על התפקוד והעזרה הרבה וההבנה של המצב. המשך היום קוצץ במקצת. השיט בוטל עקב מספר המשתתפים המועט, ולאחר ארוחת הצהרים שמחה הייתי לכתוב נהנו האורחים מהפעלה, אבל אין לי בטחון מלא במילה "נהנו". בכל מקרה הליכה על חבל לא תזיק לאף אחד מאיתנו. זה מחייב ריכוז, שיווי משקל, שיתוף פעולה, ושמירה על גבולות, מה שיועיל לשני הצדדים של הגבול הבוער.

​הלכנו על חבל. מי היה מאמין. מאור הביא חבל, קשר בין שני עצים והדגים הליכה ואז היינו אמורים להתנדב וללכת. לצערנו הרב הקבוצה לא שיתפה פעולה. מעט ילדים הלכו. והיתר רצו דברים אחרים.

תודה לויוי על הסנדוויצ'ים הטעימים; למאור על החבל והערבית והסבלנות והסובלנות; ולכולכןם אחת אחת ואחד שהייתם ביום הזה.

שוקראן.

רחל

בשם נשות הים