תל רומידה, חברון, 20.7.22

מתנדבות.ים יקרות.ים,

תודו היה לנו יום נפלא. ולא משנה שהים היה מלא אצות, ולמי אכפת ממדוזות, כל זמן שאפשר להרגיש שאתה בסביבה מלאה חיבה. כל העולם סביבך רוצה בטובתך. מגיש לך את כוונותיו במגש מחייך של חומוס או שוקולד, בונה איתך ארמון בחול, והורס אותו במחי כף ובונה מחדש. אמר לעצמו מחמד המתוק ולא הפריע לו שמי שמשחקת איתו בכלל לא מוכרת, ככה עבר לו הבוקר מלא הפתעות. היינו שם לתת לו עולם אחר ליום אחד.

בהמשך היום פגשנו קבוצת נשים שסיפור חייה, חיי היום יום נשמע בדוי או הזוי, אבל מתחבר מילה במילה לעדויות של שוברים שתיקה בחברון, רק מהצד הפגוע. תיאור בלתי יאומן שמרגיש לך שאין לך איפה לשים את עצמך מרוב בושה והלם ואז הן אומרות: אבל אחרי כל זה אנחנו חזקות, לא מפחדות, כל אחת מאיתנו, כל משפחה היא פגועת הטרור המתנחלי-צבאי שמנהל את בית הסוהר הנקרא תל רומידה, וכולנו יודעים ולא רוצים לדעת וכמובן לא עושים כלום. הנשים כולן עקרות בית, מנהלות משפחות מרובות ילדים, הן שמות מבטחם באללה שבשמיים וגם בכוחן הן ובצדק שמרים אותן יום יום לעוד בוקר של מאבק. זה קשה להבנה.

תודה גדולה ומיוחדת לענת על הסנדויצ׳ים המעולים ליונה השליחה של הוולט שהביאה אותם לג׳יימי שהוא חלק מתל רומידה וחלק מאיתנו והעביר יוגה לנשים וילדים ובטוח היה חוויה מעולה לזקירה שהנחתה בהרבה אמפטיה את מעגל הנשים הקשוח לאורנה על התמונות הנפלאות ולכןם מתנדבי יום רביעי שנפחנו בלי משאבות כמעט כמות ענקית של גלגלים והקשבנו בסבלנות לסקירה המדכדכת של ריקי על חברון הכבושה והעברנו יום נפלא לקבוצה שמגיע לה הרבה יותר מזה.

כתבה לנו בקיזה, שתרגמה את מעגל הנשים: תודה לכן על ההזדמנות להיות חלק מיום כזה אדיר ומשמעותי עבור אחיותי הפלסטיניות תודה רבה. נשות הים من البحر