תל רומידה, חברון, 28.7.22

סיכום היום: הדרך שלי לחוף תל ברוך מחיפה הייתה פקק אחד ארוך, כמעט מהיציאה מהעיר ועד לפתחה של תל אביב. לא רק שאין רכבות בין חיפה למרכז בעת הזו, אלא שגם תאונות דרכים בלתי נמנעות בכביש 2 עשו את הנסיעה באוטובוס לקשה במיוחד. ואעפ"כ, כשהתקרבתי לחוף תל ברוך חשתי שאני עובר לעולם אחר.

הים היה כחול מתמיד, החול היה נקי, המדוזות הסתלקו להן, ובצל מתחת לאחת הפרגולות הנאות מצאתי עצמי בלב מעגל של יושבות ויושבים, שחלקו את ההכנות לקראת האורחות העושות דרכן מתל רומידה, חברון.

זו לא דרך קלה עבורן: שעות של עמידה במחסום היציאה מן השטחים לתוך הקו הירוק, וכמובן ...הפקקים בכבישים.

בינתיים צוות הפעילות המארגנות מדי קיץ את ימי הים, כבר היו למעשה מוכנות: גם גלגלי הים היו מנופחים, גם הסנדוויצ'ים, בקבוקי השתייה, תכשירים להגנה מפני השמש, חלקת החוף ו...המציל הפרטי של היום הזה ,טוני.

בשלב הזה נעשתה היכרות בין המתנדבות והמתנדבים שהגיעו לסייע. מגוון של מתנדבות ותיקות ושל מצטרפים חדשים. כולם הסכימו שהפעילות שתתקיים כאן היום היא טיפה בים, על מנת להקל על סבלות החיים של אלה הנאלצות לסבול את התוקפנות היומיומית של ברוך מרזל ומגיניו מכוחות הביטחון. אבל בלי שמץ של יותר מדי חשיבות עצמית, כולן נרתמו למלאכה - איך לעשות את היום הזה הכי מהנה שאפשר עבור האמהות וילדיהן.

וכשהן הגיעו, מן הארץ שמעבר לגבעות, כל אחד ואחת ידעו את תפקידיהם - לקבלן עם רדתן מן האוטובוס, לסייע להם במקלחות ובשירותים ולהובילן אל החוף הלא מוכר להן.

ואז הרגעים בהם חלקת הים, המוקצית לרחצה שלהן, מפתה וקוראה להן, והן לוקחות את הזמן בטרם תתפתינה להיכנס במלוא מחלצותיהם אל המים.

ואחר כך? הילדים והנשים עם גלגלי הים המנופחים טובלות ומתמכרות לצינת המים ביום החם ששרר.

ומחוץ למים, ובתוכם, החלו להירקם שיחות בערבית ובאנגלית ובעברית שבורות, והחשדנות הטבעית מתחלפת לחיבה ולהיכרויות אינטימיות יותר. נעימות. מסבירות פנים.

בין לבין מחולקים להם הסנדוויצ'ים והמים הקרים ופלחי אבטיחים – והשלווה יורדת, כאילו אין כיבוש וחומת הפרדה שעות נסיעה ספורות מכאן...

וכששעות הרחצה חולפות להן, שוב מתארגנות הפעילות ומרוקנות את האוויר מן הגלגלים, כמו לסמן שתם לו פסק הזמן הנדיר הזה, וכדי לשמר את הגלגלים הצבעוניים לבאות שתגענה בשבועות הקרובים. והאורחות ליום אחד מתל רומידה עולות להן לאוטובוס, מלוות בפעילות החרוצות לקראת המשך הפעילות ביאפא, עוד שעות עד לערב, שבו תשובנה לחברון, לחיים בצל שכניהם האלימים והצבא הצר על בתיהם.

ואני חזרתי כל הדרך לביתי בחיפה. קצת פחות פקקים כתב: סיני פתר

סיכום מעגל נשים השתתפו: גילי: מנחה, ופאא: מתרגמת, נאוה וורד, וכ 15 נשים מחברון

1. סבב שמות ומשמעותם

2. ופאא מקריאה הסבר על מי אנחנו

3. פעילות עם כרטיסי תמונות

כל אחת בוחרת תמונה ומספרת איך היא מתחברת אליה או איך מתקשר לבילוי היום.

בדברים שאמרו הנשים עלו שוב ושוב הקושי מול התקווה. הן תיארו את הקושי העצום בחייהן, מול הצבא, מול המתנחלים, את התחושה שהן חיות בכלא, את השאיפה לצדק, את הקשר לאדמה שנגזלה,

ויחד עם זאת את הרצון להסתכל על חצי הכוס המלאה, לראות את האור, לשמור על אנרגיה חיובית, ללמוד,

לעזור לזולת, לראות מעבר למחסומים ולחסמים, ותיארו תחושה של יכולת ורצון לתקן.

עלה גם הנושא של אי השוויון בין נשים לגברים והמגבלות שנשים מתמודדות איתן בחברה שלהן.

גילי סיכמה ואמרה כמה אנחנו שמחות להיפגש, שהמפגש חשוב כי נהנינו יחד, וכל אחת מאיתנו תספר למעגלים שלנו על המפגש, שהוא ההוכחה שיש תקווה ושאפשר אחרת.

אנחנו לא נרים ידיים ונמשיך לשאוף לצדק ולחיים משותפים.

כתבה: ורד סלדינגר