top of page
ring (1).png
חיפוש

בתיר

minelbahar2007

עודכן: 26 בינו׳ 2020


8:30.  בוקר יוני בשבוע המציין 46 שנה לכיבוש. ואולי במתכוון אין אזכור בארץ לקו השבר. קו השבר לקיומנו כאן. היום התכול מלווה בעננות קרירה של תחילת קיץ. החול עדיין לא חורך בכפות הרגלים. הים קריר ומזמין. מתנדבי יום ב' הקבועים והחדשים מגיעים ב 8:30 לסוכה הקבועה בחוף "מציצים". מעגל פתיחה שקט שם את החבל בינינו כאחראים לבוקר של עוד יום ים. מה ילד יום אנו תוהות כהרגל. ואז הטלפונים מהמחסום מתחילים להגיע. נהג האוטובוס הגיע למחסום 300 היוצא מצפון לבית לחם ואסף את הקבוצה משטח המחסום לאחר בדיקה כמקובל. כעת חישב שהדרך הפתוחה יותר תהיה מכביש 443 ולא מכביש 1 הפקוק. שמחנו על התושיה והיינו מוכנים לקיצור תולדות יציאתם מפלסטין. אך בהמשך נסיעתו, בעלותו על כביש 443 היה מחסום מודיעין שלא הסכים עם החופש מבידוק. על הנהג נחרץ לחזור כלעומת שבא ולעבור בידוק הוא ונוסעיו. החזור ושוב עלה במחיר לך תשוב בין 3 מחסומים. החל ממחסום מודיעין בו "נלכד" בתחילת מסע הטרטור, מחסום עופר, וכעת הושב אל מחסום מודיעין. כאן נציגי הכיבוש העבירו ילד ילד תינוק תינוק בבידוק קפדני של יותר משעה וחצי.בטלפון רחל שומעת ומדווחת על  בהלה ופחד של הילדים בקבוצה. בסיום הבידוק נמצא שילד בן 6 חסר אישור ולפתע אשה אחרת קיבלה "נקודה אדומה"  שמשמעה- היא מנועה מלהכנס. יש לציין שהאישורים כולם נערכו על ידינו לפני חודש ואושרו. כעת נאלצו הילד, אימו ובעלת הנקודה האדומה שנולדה הבוקר, לשוב מושפלים ומאוכזבים לכפרם. עימאד ראש הקבוצה עצר להן בצער מונית במחסום שתחזירם לכפר. (400 שח)

קבוצה שהיתה מותשת במחסום 3 שעות הגיעה עם תינוקות , פעוטות,ילדים אמהות  וסטודנטיות צעירות רק בשעה 12:30. רק ראו את הים ברדתם מהאוטובוס וצהלות פרצו מהם. "פעם ראשונה בים". " אוול מרה ביל בחר"!!! חלקן זיהינו כמשפחה של עימאד משנה שעברה והשמחה היתה רבה.

ההמשך היה בין גלי הים הרכים. היום עד השעה 15:15 בטרם יסעו ליפו לארוחה ושייט.

הקבוצה היתה צוהלת והים מחה את התשישות ואכזבות הבוקר. נשים צעירות תופפו על דרבוקות ובים מציצים התלכד מעגל רוקדות  כשאלינור ושירי מפליאות במחול מזרחי ובקסמן האישי.

קשה היה לעמוד מנגד ולא להדבק בקצב ובשמחה. בקצה החבל ראיתי את סברין, בחורה צעירה נעמדת ומבטה לאופק הים. על מה את חושבת סברין? מה את חולמת? " אוול מרה בילבחר"... (פעם ראשונה בים) ודמעות עלו בעיניה החולמות למרחקים.

תודות מיוחדות למתנדבים הנפלאים של היום,  שנחשפו לפרקטיקת הכיבוש על כיעורו,שנשארו בסבלנות כל אותן שעות בים, לאחר הזמן הנקוב, כי חשים אחריות ודאגה ועושים שיהיה טוב. זוהי מנהיגות. וחבל שאין כמותכם בכל אשר נפנה בארץ הזו, שכובשת ומעלימה ומשכיחה את קו השבר. ותחת זאת בונה שיח אימה ומצור. מפני מי בשביל מה.

כתבה: עמירה איתיאל

****** "רוּח בָּלֵט אלְבָּחֵר" לך רצף את הים. משמע עבודה סיזיפית, לכאורה בלתי מעשית.

אבל כשיש כמיהה לים מצד מזרח, ואהבת אדם מצד מערב, אז בלטה צמודה לבלטה יוצרת פסיפס יפיפה של נשים וילדים משם, עם נשים וגברים מכאן.

נרשמתי ליום ים בפעם הראשונה בחיי. הארגון הוירטואלי של רחל היה מעולה. כשהגעתי לסוכת המציל בחוף מציצים, ראיתי קבוצת נשים וגברים ועל ידם ערמה ענקית של גלגלים מנופחים, מחכים לאוטובוס עמוס ילדים ואמותיהן שעושה דרכו מבתיר לת"א. הארגון המעשי, אם כך, מעולה אף הוא.

בינתיים, עד שיגיעו, יושבים במעגל ומקבלים הנחיות מרחל, עמירה וריקי, האמונות על ימי הים כבר שבע שנים! הם יגיעו בסביבות 10.00 היתה ההערכה, אלא שברור קצר העלה שהדרך מתארכת, ועוד לא ידענו עד כמה.

אחרי ששרדו את מחסום 300, והחלו את הדרך מי-ם לים נקלע האוטובוס לפקק, ואז החליט הנהג, כנראה, לשנות את תוואי נסיעתו ופנה לכביש 443, וכך הגיע האוטובוס ששרד את 300 למחסום מודיעין. כאן אמרו לו "אתה לא יכול לעבור, חזור על עקביך לירושלים ועשה את הדרך שבה היית אמור לנסוע." ואוטובוס מלא בילדים ונשים הכמהים להגיע לים עושה דרכו לכיוון ההפוך. במעלה 443 מחכה מחסום עופר. "עצור" אומרים לו "אינך יכול לעבור!". למרבה המזל? מישהו במחסום מודיעין נמלח בדעתו וקרא לאוטובוס לחזור למטה ולעבור, אבל לא בלי ביקורת נוספת.

רחל מתעדכנת בטלפון כל רבע שעה, ואנו יושבים ומחכים בכעס הולך וגובר.

בערך ב-11, לפי הדיווח, החלו להעביר את הנשים והילדים שוב את כל תהליך הבידוק שעברו בבוקר. שניים נמצאו בלתי כשירים למעבר, בחורה בת 17, שנקודה אדומה נוספה ליד שמה כאשר היתה בדרך מבתיר למודיעין, משמע בשעתיים אלו היא הפכה להיות "מנועת שב"כ", לילד בן שש! לא היה אישור.

מה עושים? מזמינים מונית שתיקח אותם חזרה לכפר. התעריף 400 ש"ח, הסיבה, עם צמד נוסעים נטולי אישור צריך לנסוע בדרכים עוקפות המאריכות את הדרך.

12.30, אוטובוס מלא נשים וילדים מגיע סוף סוף לחוף מציצים.

חלום הים מתגשם ! העיניים נפקחות , הפה מתלהב וליבנו מתרחב.

           וכך, רוּחְנא נְבָּלֵט אלְבָּחֵר

הפעילות המשיכה עד לשעות אחה"צ ביפו.

לצערי היה עלי לעזוב בת"א בשעה שתיים.

אילנה רוזנברג, נס ציונה


3 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


    שנת 2024 מתחילה בסימן שאלה מדיני - תורמות לטובת חבילות מזון לרמדאן - תעקבו ותתרמו 

bottom of page