קירה - Kire

יום רביעי בבוקר. מזג אויר נהדר, ים שקט, חוף ים ידידותי. איך לא, זהו חוף המציצים, ״חוף הבית״ בו צברו רבים מאיתנו לא מעט  שעות שיזוף עוד בימים בהם לבשנו ביקיני. כעת כולנו עטופות במכנסיים ובחולצות ארוכות למען כבוד האורחים וגם למען כבודנו שלנו...הפעם התברכנו בנוכחותן של שש מתנדבות צעירות וחמודות מארה״ב, שתי רבקות, שתי שרות. מרים ושיינה אחת. שרה השחרחורת הטמפרמנטית רקדנית.  אחרי הצהרים היא תארגן הפעלה בתנועה במועדון.   לאחר סידור הסככה. ניפוח הגלגלים ושיחת הבוקר השגרתית מגיעים האורחים שלנו מכפר קירה. הפעם רק נשים וילדים, אין אפילו גבר אחד. אולי זאת הסיבה שהיום הזה כולו עובר בסימן של שירה, טיפוף וריקודים.

האורחות וילדיהן טובלות במי הים הקרירים, שרות ורוקדות במים. אפילו העגלגלות והכבדות שביניהן מתנועעות בקלילות ומימנות מעוררות קינה. אני מנסה לחכותן ומרגישה קצת מגושמת. פניהן השמחות מחייכות אלינו בתמימות והלב מתחמם.

במועדון כבר מחכים לנו עם התפריט הקבוע שלעולם אינו מאכזב: שניצלים, חומוס, סלט, ופיתות. העוגות תוצרת מאפיית אבו שאדי (בא לי בורקס) מגיעות מאוחר יותר, כתרומה קבועה. החבורה אוכלת בשקט ובנימוס, אולי היה כדאי שאביא לכאן את נכדי כדי שילמדו דרך ארץ...

אחרי הארוחה שרה אוספת את כולם במעגל למשחקי תנועה, ילדים במעגל הפנימי, נשים בחיצוני. כל משתתף מציג את עצמו בשמו ובמחווה של תנועה, והכל חוזרים על ההצגה. משוחררים, ממציאים תנועות שונות ומשונות בצחוק מתגלגל. עם סיום המשחקים לפני צאת החבורה לשיט, אנו נפרדות מן הנשים בחיבוקים, נשיקות ובעיקר, בתחושה טובה של חום.

אין ספק: לו המשא ומתן היה מתנהל בינינו לבין נשות קירה, כבר מזמן היה פה שלום...

שוש חן

As the women came off the bus, they all shook my hand and said hello. They were all smiles – they'd never been to the beach before or seen the sea. And all of them had to wear floaty tubes since they have never been in water and don't know how to swim. At first this bothered me; floaty tubes are something I associate with children and I felt embarassed for them that they needed them as adults. As I held their hands and waded into the water with them, I felt like a teacher with children. Then I realized they didn't give a shit about my age or why I know how to swim and they don't – they just wanted to have a good time.

And boy do they know how to have a good time. I've never been one for kids' games or camp atmosphere, but these women have given me a new appreciation for silliness. They didn't seem to tired of just counting to ten then sitting down in the sand, or pretending to be asleep on the tubes, or splashing me to get my attention. They were so enthusiastic about introducing themselves with corresponding dance moves that I almost forgot what we were doing. They love to beat on drums and dance, and don't let anyone sit on the sidelines. I felt a special connection with a woman named Sohar who really taught me how to shimmy. She has ten children, is an incredible cook, and joked with her friends about being free from their husbands for the day.

The thing that got me the most was just how quick everyone was to hold my hand. These women don't who I am, where I'm from, what my political beliefs are, but they trusted me immediately. They let me take them around the water and shared their food with me. Maybe it's because they were in a good mood, maybe it's because they inherently trust me as a woman, or maybe they're just wonderful. But If anyone asked me what I learned today, I'd say I learned the power of holding someone's hand.

Sarah Mednick