א-תוואני והסביבה

הראשון שפגשתי ומיד שבה את לבי היה יוסף, ילד חולמני, שחור ריסים ומבט מצועף שפחד להיכנס למים אבל התבונן כמהופנט במחזה.

מאוחר יותר בפעילות הילדים שקד על ציורו ויצר שורת עצים צבעוניים...

הכרתי כבר את המפגש הראשון של פלסטינים קשי יום עם הים.

כאן היו אלה בדויים, מאזורים קשים של דרום הר חברון. הגיעו הרבה גברים ונוער. לקח להם זמן להשתחרר מעט. סוג של חשדנות ושורדנות.

הייתי המומה מהארגון המופתי, מהנינוחות מעוררת הקנאה של ריקי ורחל וצביה. מהירידה לפרטים ומהסבלנות והשמחה שלהן גם אחרי מאות מפגשים וכל האחריות העצומה הנלווית. אני חשה שלמדתי משהו על יציאה מאזור הנוחות  אצל הבנות האלה. עם לב פתוח וענק.  חשה שאתן זורעות זרעים בלתי נראים בלבבות, גם אצל מי שזו לו אולי חוויה חד פעמית.

כל היום הזה היה כל כך ממלא ומדוייק. גם הפעלת המתנדבים והכל.

אצטרף לעוד מפגשים. ולכן שוב תודה ענקית על הזכות לפעול אתכן.  תבורכו.

נעמי בצר