תרקומיה

מתנדבותים יקרותים,

עבר עלינו אחד הימים היותר טובים. נתחיל הפעם מהסוף: מועדון רביתה ביפו, מקום שמארח אותנו בשמחה ובילבלאש (בחינם) כבר כמה שנים. השנה אפילו הודינו להם על כך בתיקון המזגן, סיוד הקירות, סידור מחודש של המקום שהפך ליותר נעים ורחב. המפעילה, אסנת, שבאה אף היא מדי שנה, בכשרון ובחן בעזרתן האדיבה של קרן, ורג'אא מלאת האנרגיות והשפה הערבית, הצליחו להושיב את כולנו כולל כולם ולהפיק ביחד יצירות משובבות עין יפיפות, מעין מוביילים עשויים מחוטי צמר, חרוזים וענפים ושות' (ר' תמונות) ובמשך כמעט שעתיים היתה אוירה של יצירה בצותא. זה עוד לא קרה. תודה גדולה לאסנת וקרן, ורג'אא! תודת הבוקר מושטת לגלי הים ששמחו את הקבוצה הגדולה למדי של ילדים ואמהות. שנהנו מכל רגע. ולפני הים לכםן, מתנדבותים יקרות, שאין כמוכם. חלקכם שחוזרים אלינו מדי שנה (חנה, ואמנון, וברק ורותם ושרה ומי ששכחתי) ואחרים שיחזרו בשנים הבאות.... כולכם נותנים הרגשה שיש עורף מוכן וערוך. ואם נחזור אל הבוקר המוקדם יותר, לפני שכולם מגיעים, כשהים עדין רגוע משנת הלילה, ועובדי החוף מגרפים את שאריות האתמול, והאריתראים מניפים שימשיות ומסדרים כסאות, וחיים כבר מחייך אלי ומכין שולחנות, אני מרגישה חלק מהחוף. העוגות של אבו שאדי (שתורם לנו בכל יום ים של מאפים מכל מיני סוגים, ולא שוכח לשאול מה יהיה עם פלסטין ולא ברור למה מתכוון, שד' ירושלים לקראת ארליך, לכו חנו ותיקנו ותהנו...) כבר נאפים, רק הצבא עוד ישן. הקבוצה נמצאת במחסום והחייל מודיע שאין להם תיאום... לכו תדברו לקיר.

תודה לדרורה שהכינה סנדוויצ'ים כל כך טעימים. נשמח לתגובות, שיתוף, תמונות וכן לראותכם שוב,

רחל

ואחרי הסוף יש ספינה.

חוויות מהשייט: היה שמח על הספינה. רקדו ושרו בליווי מחיאות כפיים, כרגיל. צוות הספינה שם מוזיקה מתאימה - הקבוצה הכירה את השירים ושרה אתם. המודירה החליטה שהיא תחלק את העוגות באוטובוס, לא התווכחתי. היא מנהיגה אמיתית. היא אספה  את הכסף, בדיוק הסכום  ומסרה לאייל, וגם הוציאה ממנו הבטחה שכשתבוא עם המשפחה שלה, לא תשלם...והוא הבטיח! אחת הנשים נתקפה חרדה קשה ורצתה רק לחזור. טיפלתי בה לאורך כל הדרך. היא נרגעה רק כשירדנו לחוף מבטחים. היא הודיעה לי שהיא שונאת את הים.. יש גם כאלה.

פיצי