אל-עבדייה, אזור בית לחם

לא הייתי בים כבר שנים

שכחתי שלים יש יכולת מיוחדת להוציא מאנשים את המשחקיות שלהם

מבוגרים, כמו ילדים, חוזרים לדבר בשפת להשפריץ מים, ולשחק בחול

ושכחתי כמה המשחק המשותף הזה מאפשר חיבור נעים, בלי לדבר

איזה כיף זה לשחק ביחד

היום עבר מה זה מהר. בכלל לא שמתי לב שהזמן עובר.

ופתאום אמא פלסטינית אמרה לי תודה

זה הפתיע אותי, קודם כל כי לא קלטתי שהולכים, ורציתי לשחק עוד.

אבל בעיקר, כי מבחינתי, אני באתי לשחק איתם באותה מידה שהם באו לשחק איתי

והיה לי יום כיף בזכותם

ברור לי שאת התודה שלה היא לא מכוונת רק לחוויית המשחק. ולכן אני מעבירה אותה אל המארגנות, ומצטרפת אליה.

תודה שעבדתן הרבה וקשה, כדי לאפשר את הכיף הזה. בלעדיכן לא הייתי יכולה לשחק עם ילדים פלסטינים בחול.

אני חושבת שחשוב להתנגד לכיבוש, ולאפליה ולדיכוי של פלסטינים בישראל ובשטחים. אני תומכת בפעולות מתנגדות.

אחת התוצאות של הדיכוי היא שאין לי גישה לפלסטינים מהגדה. אני יכולה להעביר את כל החיים שלי בלי לפגוש אותם ובלי לדעת עליהם כלום, אם אני לא אתאמץ באופן מיוחד להפוך אותם לחלק מהחיים שלי. ובעוד שחשוב לי לקחת חלק בפעולות פוליטיות, חשוב לי לא פחות, להיות בן אדם נחמד. ולעשות דברים נחמדים עם אחרים.

אז אני תומכת, לא פחות, בפעולות שמאפשרות לי לשחק בחול עם פעוטות פלסטינים, ולצחוק על המתבגרים עם האמהות שלהם, ולהצליח להבין שהקשישה שמדברת איתי בערבית כנראה מתכוונת לומר שההליכה בחול קשה להפתיע. גם אותי זה מפתיע קצת, כל פעם.

היה לי ממש ממש כיף.

תודה לכן, ונתראה בימי הים באים, ובטח נתראה גם בפעולות מתנגדות

עדיה ליברמן