עסירה קבליה

רוח נעימה (תרתי משמע)  שרתה על הבוקר, עם "התנחלותנו" בסככה היחידה שליד סוכת מציל מס. 2. אותה רוח המשיכה גם לנפח את עשרות הגלגלים,  בידי מתנדבים נפלאים, חלק מהם מתנדבים חוזרים וחלקם היו ישראלים חוזרים (מלימודים וחיים בחו"ל) שרצו לתרום. במעגל הפתיחה של הבוקר דיברו על "המקום הממלא" שיום כזה נותן להם; על ציפיות לפעול באופן חיובי ומקרב לבבות; על המקום הפוליטי באמירתו נגד הכיבוש, המונע מילדים החיים חצי שעה מהים התיכון לבוא ולהנות ממנו.

רחל וצביה העלו את דילמת מחיר ההנאה. אנו מעניקים לילדים יום כיף חד פעמי. מה הטעם שאנו מותירים בהם? ציפיה? אכזבה? ומה עם כל האחרים שרוצים להגיע ולא יכולים?

למרות שהחלטנו לאמץ כוחנו ולאפשר השנה ל 1120 ילדים ומלוויהם את ימי הכיף – לא נוכל להשיב  תשובה החלטית...

מצד שני הזכרנו שזו הכירות ראשונית של אותם ילדים עם ישראלים שלא דרך כוונות הרובה, מדי צבא, או אלימות המתנחלים. במיוחד בכפר עסירה קבליה שסובל יום יום ממתנחלי יצהר וברכה.

בשעה תשע וחצי ראינו אותם יורדים במדרגות ובראשם הולך מוניר הטוב והמיטיב (איש כפר בורין), שהפך לאחד מאנשי צוות המארגנים של ימי הים.

האימהות הצעירות היו כל כך יפות בבגדיהן המרהיבים, היו כל כך מלאות שמחת חיים כאילו כל חייהן חיכו לרגע הזה שבו אפשר להתפרק ולחזור ולהיות ילדות עליזות ושמחות.

הילדים לא פסקו מלהשתולל בים, צללו, התיזו מים לכל עבר, העיפו כדורים, אבל היו ממושמעים מאוד ולא ניסו לעבור מעבר לחבל.

היו גם כמה גברים ששטו במשך שעות בגלגלים הגדולים ונהנו כמו ילדים.

אנחנו כהרגלינו לא פסקנו מלסרוק את אזור "החבל" ולהיות בטוחות שכולם נמצאים מעל פני המים.

גיא, מתנדב ישראלי שהגיע מלונדון  - לקח את איימן הנער הבוגר והלך איתו לאזור המים היותר עמוקים כדי שיחוש מעט את טעמו של ים ללא גדר.

חיים, המתנדב הבלתי נלאה, צילם ושוב צילם, ובהפסקות הצילום הוא הראה את כוחו במשחקי מים עם הילדים. וגיל הצליח לרתק את הילדים שבנו על גופו ארמונות של חול רטוב.

הבנות המתנדבות – שירלי, מורן, רותם וקייטי שיחקו במים עם כל הילדות הקטנות שגלגלים כרוכים להם מסביב, ומיאנו לצאת מהמים. וראוי לציון אודי שהקפיץ ילדים מכתפיו הגבוהות, ויצר קשר עם ראאד שאחראי על קבוצות כדורעף באזור שכם ומי יודע, אולי עוד ישחק כדורעף בעסירה..

בריכה מתנפחת שמשה את הקטנטנים  ואת האימהות שישבו מתחת לשמשיות כשנחו מהמשחקים במים.

הנשים היותר מבוגרות, שמכוסות בארבע שכבות בגדים, ישבו בסככה והתבוננו בתחילת היום בקנאה גלויה על הצעירות ששחו במים, ולקראת הצהרים קמו גם הן ונכנסו למים, על כל בגדיהן, כשהן משמיעות קריאות חדווה ואושר.

את הסנדוויצ'ים הטעימים הכינה הפעם אילת, הם היו כל כך טעימים וערוכים בטוב טעם - מפתים לאכול עוד ועוד. ואכן במהלך היום עד הצהרים חוסלו כל הכריכים.

האבטיח שקורר בתוך בור בחול (ושגיא בקושי שלף אותו החוצה), נאכל ברוב מתיקות ולקינוח חולקו הקרטיבים, הרוח הקרה בחוץ והקרטיב הקר בפה נתנו הרגשה של יום חורף קריר.

בשעה 13.45, לאחר שמאיה ביילי סיימה להוציא את האוויר מהגלגלים, עלתה הקבוצה לנסיעה למרכז הספורט של יפו שם חיכתה לנו ארוחת צהרים טעימה שהכין טלב.

אסתי צאל, הבלתי מצייתת, תרמה לנו זמן איכות של מוסיקה וציורים (תוכלו לראות את היציאות במדור 'תמונות') ומיד לאחריה הלכו כולם לשייט בספינה של אייל.

יום הים הסתיים נפלא וללא כל פגע.

תודה לכל מי שנטלו חלק בהצלחת היום!

מורן, חיים, אודי, גיא, קתי, מאיה ביילי, רותם ואורי,   אילת (על הסנדוויצ'ים), שירלי, גיל, עמרי, אסתי.

ואנו הקבועות: רחל, רחלי, צביה ועמירה

עמירה