עג'ה

התחלתי את פעילותי במחסום ווטש לפני כשמונה חודשים לאחר שחברתי חגית חשפה אותי לנושא והשתתפתי בסיור וירטואלי בביתה בהנחייתה של דליה גולומב. בשגרה אנו משתתפות אחת לשבועיים בסיורים באזור דרום הר חברון.

היום השתתפתי בפעם הראשונה בחוויה המקסימה של יום ים למשפחות. כשקיבלתי את המייל הקורא להתנדב, זה נראה לי פרויקט יפה וחשוב, אך היססתי מעט בגלל הקושי שלי לשהות בשמש והעובדה שעבורי בילוי בים בחודשי הקיץ שמור לשעות הערב בלבד, וגם כי חששתי מעט מפני המולת ההמון, קושי להשתלט על ילדים משתוללים, קופצים למים מכל עבר וחלילה מסכנים את עצמם...

תוך זמן קצר נמוגו כל חששותיי. כבר בראשית מפגש ההכרות במעגל המתנדבים, המנחות המנוסות שידרו אוירה של שליטה בארגון, סדר ונועם. החוף עצמו נקי ומאובזר היטב בשמשיות, כיסאות ושאר תשתיות. המארגנים הביאו ערמות של גלגלי ים צבעוניים ובגדלים שונים לכל הגילאים, מחצלות, מים וכיבוד בשפע.

סביב השעה 10.45 הגיעו המשפחות, נשים גברים וטף מדלגים על החול ומחייכים אל הכחול הגדול. הקטנים נצמדים לבגדי האמהות והגדולים יותר פורצים אל הגלים באזור התחום בחבל מתוח על יתדות. נשים ונערות נכנסו למים עם בגדיהן וראשיהן עטופי צעיפים מתנופפים ברוח, בנים חשופים יותר. פרצי צחוק ומים מלאו את האוויר, התגלגלו עם גלגלי ים וכדורים מהים אל החוף וחזרה. המתנדבים מתפזרים בין כולם, מעודדים את הילדים החוששים מעט, עוזרים לקטנים, משתלבים איתם במשחקי מים וחול. שתי ילדות פונות אלי בשאלה מתלהבת שלא הבנתי את פשרה עד שהנהג דובר עברית תרגם אותה –דגים – הן רצו לראות דגים. ניסיתי להסביר להן שדגים שוחים רחוק מהחוף עמוק בים. כעבור 10 דקות רצתי לילדות ומשכתי אותן ביד כדי להראות להן להקה של דגיגים בתוך גלים ממש צמודים לחוף. קריאות השמחה שבו את לבי! תהיתי מה משקלו של פרץ שמחה מול שגרה ארוכה של מגבלות, סגר ואיומים...

האורחים הלא שגרתיים בחוף מציצים לא גרמו להצצות עוינות. שמחתם התמזגה באווירת הקיט וברוגע השורה סביב. אחד המצילים דובר ערבית שוחח בידידות עם חבורת אנשים וסייע בתרגום. הילדים נשמעים להנחיות ההורים והמתנדבים. כל החששות שלי התבדו. הרהרתי לעצמי שחלק מ"תכשיטינו" הצעירים יכולים ללמוד איך להתארח באופן ידידותי לזולת ולסביבה. כל יום כזה מביא איתו נגיעה אחת רכה ומדליק נורית קטנה.

נינה ברגר