כשהגענו לחוף המציצים (איזה שם!) ראינו ערימת גלגלי ים בצבעים שונים ולידה כמה אנשים עומדים ויושבים: הבנו שזה המקום. היות ואיחרנו, עבודות ההתארגנות כבר נעשו: קביעת עמודים בים ומתיחת החבל התוחם את אזור השחייה, סידור כיסאות מתחת לשמשיות, ניפוח הגלגלים. כל המתנדבים התיישבו במעגל בצל, עשינו הכרות, קיבלנו הסבר על הוראות היום—העיקר, להקפיד שלא יטבע אף ילד, ולא להשאיר אף אחד בחוף אחרי שהולכים!!--וחיכינו. כי הודיעו שהאוטובוס מחכה במחסום 300 (מחסום בית לחם) לאישור להיכנס לארץ—למרות שהיו כל האישורים הדרושים.
לידינו הסתובבו אנשי צוות צרפתי העסוק בעשיית סרט תיעודי קצר (פיילוט) על פעילות פוליטית של נשים בישראל, כחלק מתכנית רחבה יותר לסרטים על התארגנויות פוליטיות של נשים במקומות שונים בעולם. הם ראיינו כמה מהמתנדבים.
החבר'ה הגיעו בסביבות 11 (במקום ב-9 כמתוכנן). היו הרבה חיוכים משני הצדדים—השמחה להיות בים, המבוכה של אי-ההכרות, הניסיונות של חלק מהמתנדבים לדבר בערבית, משוברת פחות או יותר. האורחים שתו מים קרים וחלקם החליפו בגדים—בעוד שהאמיצים יותר רצו לתפוס גלגל ים! הילדים הנרגשים היו רצים מיד למים אך אספנו את כולם והלכנו יחד. הנשים והבחורות נכנסו בביגוד מלא: מי בשמלה, מי במכנסיים.

עמדנו 5-6 מתנדבים לאורך החבל ועוד כ-3 שהסתובבו כל הזמן בין ה"שחיינים". אזור קטן תחום מלא ילדים ונשים, כל אחד עם גלגל ים חובה! תוך 10 דקות שרון, מצילה מקצועית, זכתה לנצל את ידיעותיה כשילדה בת כ-5 צללה (לא בכוונה) מתוך הגלגל שלה, נבהלה מאד, ונזקקת לעזרה למצוא בחזרה את הקרקע מתחת לרגליים. שרון החזיקה אותה עד שנרגעה והחזירה אותה לאמה, ושמחה לראות מאוחר יותר שהילדה חזרה למים בכייף. במשך הבוקר עוד כמה ילדים "צללו" שלא בכוונה, וטוב שבכל מקום בכל רגע היה מבוגר משגיח למשות אותם.
היו כמה בנים שמהרגע הראשון היו להוטים מאד לצאת מהחבל—גיבורים!--וכל הזמן היה צריך לאסור עליהם. הכרחי—אבל בהקשר קצת עצוב. עם הזמן גם בנים וגם בנות התחילו לעשות ניסיונות בשחייה—בזה הבנות היו החלוצות. הבאנו הרבה כפות, דליים וצעצועי חול אחרים—שלא עניינו אף אחד, המים היו העניין. היה כייף מיוחד לראות את הנשים והבחורות בלבוש מלא משתכשכות, משפריצות, מצטרפות ל"רכבת" גלגלים, וצוחקות.
היו 3 הפסקות: כריך, אבטיח, וארטיק. כולם שיתפו פעולה באופן זורם, אפשר לומר שלא היו תקלות. כמובן היו כמה ילדים שהיה קשה להוציא אותם מהמים לקראת העזיבה—איך לא?
הארגון הרשים אותנו, הכל זרם. צ'ופר נוסף לנו היה לפגוש את המתנדבים האחרים (כ-14 נשים ו-3 גברים), שכמובן לכל אחד סיפורים ודעות שונים ומעניינים. אחוות תמימות הדעים ותפיסת העולם הייתה נעימה מאד.
בילוי בוקר כייפי ביותר. מקוות להגיע שוב.
שרון מורגנשטרן ורחל רוקח
Comments