חארס

אני גדלתי מול הים. הוא תמיד נכח בזיכרונות הכי מוקדמים שלי, וגם כשבגרתי הוא תמיד היה שם בשבילי כשהייתי צריכה אותו.

לכן קשה היה לי לתפוס כיצד ישנה אוכלוסייה שלמה של ילדים ומבוגרים אשר מתגוררים במרחק קילומטרים ספורים מהים, אך עבורם הוא מהווה משהו בלתי מושג. אלו ילדים אשר מכירים את הים רק דרך הסרטים, הסיפורים והתמונות, אך מעולם לא חשו את טעמו וריחו המלוח, לא תפסו גלים ולא בנו ארמונות בחול.

על כן, כשלפני כמה שנים שמעתי על ימי הכיף בים אשר מארגנות נשות הים לילדים פלסטינים, הבטחתי לעצמי שבהזדמנות הראשונה שאוכל, אקח חלק בפרויקט המקסים הזה.

השבוע הגיעה סוף סוף ההזדמנות...

הגעתי בבוקר עם מתנדבים ומתנדבות נוספים לחוף תל ברוך. התארגנו וחיכינו לילדים ולאמהות אשר יצאו כבר בשעה 7:00 מביתם שבכפר חארס. בזמן הזה עלו בי תחושות רבות של התרגשות, ציפייה סקרנות וגם בושה ואשמה על כך שבעוד אני יכולה להגיע לשם במהירות ובקלות, הם נאלצים לעבור את תלאות המעבר במחסומים.

בסביבות השעה 10:00 הם הגיעו. הייתה שם קצת מבוכה מהולה בחשש, ניסיון לגשש וליצור קשר על אף מכשולי השפה.

תוך כמה דקות הילדים כבר שעטו קדימה אל עבר קו המים, ועמדו שם נרגשים, מצחקקים וחוששים מול המפגש הראשוני עם המים והגלים. בזווית העין קלטתי את רובה, ילדה יפהפייה עם עיניים גדולות וסקרניות. לקחתי את ידי בידה ולאט לאט, צעד אחר צעד, התחלנו לפסוע קדימה עד שהתמזגנו עם המים וקצף הגלים.

תוך דקות ספורות כל שאר הילדים כבר שכשכו סביבנו, שואגים וצוהלים משמחה. פתאום הים שהיה כל כך מוכר וברור מאליו עבורי, קיבל בחזרה את הקסם הראשוני של המפגש הבתולי עם הטבע, ההנאה שבמשחק התמים בין הגלים, והפשטות אשר מתאפשרת לכל אחד ואחת בו.

הכרתי שם את סאלאם, מראע, ג'יהאד ועוד נשים וילדות מקסימות אחרות. שרנו, צחקנו ופטפטנו בבליל של ערבית, אנגלית ואפילו גם כמה מילים בעברית. סאעלי בת ה-12, אימצה אותי ולא עזבה אותי לרגע. היא הפצירה בי ללמד אותה את תנועות השחייה ואחזה בי בכוח בכל פעם שגל גדול הגיע ואיים להתנפץ עליה.

בסוף היום, כולם התקשו לצאת מהמים וניסו למשוך כל רגע נוסף של חסד מתוך ידיעה שרגע כזה לא ישוב שוב בקרוב.

במקום הזה לא הייתה פוליטיקה, לא היו מחסומים ולא הייתה היסטוריה של שנאה. לא היה כאב, כעס או רגשי נקמה. היו רק ילדים, נשים וגברים, ישראלים ופלסטינים, יהודים וערבים אשר בילו ביחד בים.

אני מאמינה שמפגשים מהסוג הזה חשובים יותר מכל הסכם או ועידה של הדרגים הגבוהים. כל מה שצריך הוא רק להיפגש ולראות שאנו מסוגלים ליהנות מאותם דברים, לכאוב מאותם דברים ולרצות את אותם הדברים.

לבני האדם יש תמיד נטייה לפחד ממה שהם לא מכירים.

למפגשים הללו יש את הכוח לנצח את הפחד.

אני רוצה להודות לרחל, צביה, ריקי, עמירה וכל הנשים המדהימות אשר עוסקות בעבודת הקודש, ולהמליץ לכל אחד ואחת להשתתף במפגש שכזה.

אני בטוח אהיה שם גם בשבוע הבא.

נינה ספיבק

السلام عليكم ، هذا انطباعي عن يوم التطوع في البحر مع الاطفال من حارس : انا لم ازر البحر من فترة طويلة وزيارتي هذه بيوم التطوع كانت الاجمل والاروع على الاطلاق فبالرغم من انني لم اكن مع عائلتي الا اني لم اشعر بالغربة على الاطلاق ! منذ ساعات الصباح الباكر وانا متحمسة للقاء .عندما اجتمعنا نحن المتطوعون قبل وصول الاطفال وتعارفنا وتبادلنا السلام بيننا شعرت بالالفة والود وخلال التحضيرات ونفخ اطواق السباحة للاطفال استمرينا بتبادل اطراف الحديث والتعارف اكثر ...عند وصول الاطفال كان الانفعال الاكبر لاستقبالهم ومرافقيهم .رايت البهجة والسرور في عيون الاطفال والامهات لرؤية البحر ورايت الحماس والرهبة في الوقت ذاته لدخول البحر ، احاسيسهم كانت مختلطة .في هذا اليوم تعرفت على ملك وملاك واية ونبيلة ورانيت وراحيل وريكي وعاموس ونينا ونوجا والاء وقصي ومحمود وناداف وسارة واسيل وسالي وابيديتا وكمان كثيييييير اشخاص طيبين (اسفة لانني لا اذكر جميع الاسماء ) هؤلاء الاشخاص كلهم انا فخورة بمعرفتهم واتمنى لهم كل خير وسعادة على وجه الارض ، كما واتمنى ان القاهم مرات عديدة اخرى :)) يوم التطوع كان ممتع لنا نحن المتطوعون وللاطفال ومرافقيهم ففيه ارتسمت البسمات على كل الشفاه ولمعت كل العيون بالفرح .اتمنى ان يستمر المشروع بنجاح وتوفيق من الله وآمل ان اشترك فيه اكثر في العام القادم. دمتم بمحبة ودمتم سالمين ،

آلاء عبد القادر