בורין 3

הבוקר התחיל, לפי דברים שסיפר לי מוניר, כך: בפתח הכפר עמד ג'יפ צהלי שעצר את האוטובוס ושאל לאן אתם נוסעים. מוניר אמר: אנחנו נוסעים לים בבת ים. החייל הסתכל עליו בתימהון והתחיל לצחוק וקרא לחברים שלו לשמוע את הבדיחה הזאת. ואז בקש לראות אישור ונתן להם לנסוע.

בהמשך,  המעבר היה חלק לגמרי שוב תודות לעבודת שטח של חנה בר"ג. ואולי של מצלמות הטלוויזיה.

שוב פגשנו, בשיחת הבוקר שמקיימת עמירה, חבורה מקסימה של  20 מתנדבים חלקם חדשים וחלקם כבר צוברים שעות ושמש. ריקי אפילו הוכנסה לועד הפעולה.

בקבוצה של היום היו 32 ילדים, מתוכם הרבה  בנים, בגילאי 8-12 והשאר הורים מלווים. הים היה סוער ומדוזי, המציל (מונקז) אמר על הבוקר בחלחלה "אני לא יודע מה לעשות אתכם היום" אמרתי לו: מה שיהיה יהיה. נשים את החבל לאורך החוף קרוב יותר ורחב יותר.

למעשה הגלים והמדוזות יצרו התרחשות רבה ומקום לפעולה. הילדים שבהתחלה היו נפחדים ומבוהלים קלטו עד מהרה את האפשרויות הגלומות בים.

המדוזות שהגיעו בהמוניהן לחגיגה, התבאסו מהמים ששטפו הלוך וחזור את החוף ולא נתנו לארס להגיע ולגרד. היו מתנדבים שתפקידם היה לאסוף את המדוזות ולבנות מיצג צבעוני על החוף.

הנשים לבושות מכף רגל עד ראש, חלקן נכנעו ונכנסו, עם גלגל גדול ומחזיקות ידים. חלקן פתחו בריקוד מתחת לסככה.

רעיה ירון חברתנו, יצרה קשר עם טלוויזיה ספרדית אשר לוותה את הקבוצה משחר. צילמו וראיינו מרגע עלותם על אוטובוס בבורין ובמהלך שעות הים. אולי נצליח לחזות בכתבה בערוץ 10 שבת הבאה.

כן. בנינו ארמונות גבוהים, המים שטפו אותם, בנינו מחדש. לא נכנענו. אפילו כתב טלוויזיה, אנריקה צימרמן  שם חופן חול על הארמון המתפרק.

אצל התיאטרון הערבי יהודי שמקבל אותנו כל כך יפה ופתוח, תרגלו הילדים ג'גלינג עם הלהטוטן נמר שהוא בחור צעיר ומלא כוונות טובות. מראה נפלא, כאשר חצר התיאטרון מתמלאת במוזיקה צוענית-קרקסית והילדים מלהטטים עם חוטים, מקלות וכדורים, כאשר הנשים נאספות בצד לשיחת נשים.

ולבסוף, גבי ארביד, שחקן, (מהתאטרון) שיודע להעמיד כל אחד כשחקן על במה ומוציא מהקהל אמירות, ציפיות, וחלומות שפסיכולוג מיומן לא מצליח אחרי שעות טיפול.

כולכן מוזמנות לצפות ולהיות איתנו בחגיגה השבועית!

מי שלא בא  מפסיד!

רחל