כפר תולת

פעם ראשונה בים?

הים תכלת היום.  המתנדבים חיכו למשפחות הפלסטיניות שעוכבו במחסום זמן רב מהרגיל.  המציל שכבר מכיר את השגרה היומית של השבועות האחרונים עובר בדרכו לבודקה שלו ומבקש מאיתנו ללמד אותו כמה משפטים בערבית, שיוכל לכרוז גם בערבית, עדיין אחת מהשפות הרשמיות בישראל. המשפחות הפלסטיניות  יורדות מהאוטובוס, כולם קצת מתביישים והאמת פעם ראשונה בים (התיכון ובכלל) מערבת תחושות של יראה והתרגשות.  אחד אחד נכנסים למים ובעזרתם האדיבה של כמה גלגלים מנופחים, שני כדורים ומי הים, הקרח נשבר. בשברי הערבית, עברית ואנגלית המצורפות יחדיו, קבוצה של אנשים שגרים כל כך קרוב זה לזה, אך מופרדים ע"י חומה אמיתית, מנטלית ופוליטית, מתחילים לנהל שיח על הילדים, על איזה כיוון נמצאות תורכיה ויוון, על ריאל מדריד ועל מה המתכון הכי טוב לעשיית לחמניות. למה לא למדתי איך אומרים קמח וחמאה בערבית? בכלל למה אני עדיין לא יודעת ערבית?

השתוללנו עם הכדור וקבוצה של בנים ישראלים לפני צבא התקרבו. יש כדור, אפשר להתחיל לשחק. הם החלו להתמסר עם הפלסטינים ותוך כדי שאלו כמה שאלות אותם ואותנו.

הדבר שהכי הדהים אותם היה שאנשים שגרים כמה קילומטרים מהים, מעולם לא ראו ולא היו בים. הבלבול בין משפחות פלסטיניות שמזכירות קצת את המשפחות שלהם נהנות מיום בים ל'מורעלות' שמוחדרת להם בשיעורי ההכנה לצבא הוא בלבול חשוב מאין כמוהו. הבלבול הזה הוא גם אינו מקרי הוא הבלבול בין המציאות לבין התמונה אותה מנסה לייצר שלטון הכיבוש. הפלסטיני מוצג לילד הישראלי, שלרוב מעולם לא פגש או דיבר איתו כ"אחר". כאדם שקוף שמודר מהמרחב הציבורי שלו אך מדובר על איך הוא מסוכן למרחב הזה. ברגע שחיילים עתידיים אלו רואים את המשפחה הפלסטינים משתוללת בים, הרבה יותר קשה לעשות לה דמוניזציה. הרבה יותר קשה להציג אותה כ"אחר" שאסור לו להיות במרחב הציבורי שלנו, כי כל מה שהם רואים זה אנשים כמוהם. משפחה כמו שלהם ואח קטן שדומה קצת לאח שלהם.

הפעולה של הקייטנה בים חשובה מאין כמוה לא רק בגלל הכיף שניתן לילדים הפלסטינים אלא גם בגלל הנוכחות של האנשים השקופים נטולי הזכויות של ישראל, בים, אחד ממקומות הבילוי הישראלים החשובים של הקיץ. ככל שיותר ישראלים יבינו שפלסטינים הם אנשים אמיתיים, לא שקופים שגם אוהבים או שונאים את ריאל מדריד כך יהיה יותר קשה לחנך את אותם ישראלים לשנאה.

יהודית מנסן-רמון