.png)
כבר שנים שאני שומעת על ימי הים והכיף לילדים פלסטינים. הפעם שינסתי מותניים ובמקום לשמוע על זה ולקרוא על זה הגעתי. כשירדתי לחוף ראיתי את נשות הים כבר מנפחות גלגלים במרץ, מוזגות מים ומארגנות כיסאות. במהלך שיחות ההיכרות הקצרה, התחלתי להתרגש, ובהתרגשות היה מהול גם פחד: הערבית שלי דלה מאוד, ולא ידעתי איך להסביר את עצמי, איך אוכל להבין את הקבוצה שמגיעה, איך אדע מי צריך את עזרתי ומי דווקא רוצה שאניח לו. כבר כשהקבוצה מכפר תולת ירדה במדרגות נעלמו כל החששות. התקבלנו בחיוך, ברכות ובקלוואות. הצלחנו להבין אחד את השני, עם קצת פנטומימה והרבה הקשבה מעבר למלים, ללב, להבעת הפנים, לעיניים. האושר של הילדים שנכנסים לים בפעם הראשונה הוא מעבר למלים. חלק חששו, וחלק לקחו את הגלגלים המתנפחים ורצו מייד למים, בלי פחד. נהניתי במיוחד לראות את האמהות מניחות בצד את התפקיד שלהן כאמהות ואת הגיל שלהן, נסחפות בגלי הים וצוחקות כמו ילדות.
היו כמה רגעי חסד שלא אשכח. כשנדין ואני שיחקנו בכדור, ובכל מסירה הצטרפו אלינו עוד ועוד ילדים, והיא מציגה לי את כולם ומספרת: זו אחותי, זו דודה שלי, וכל-כך גאה ושמחה בעצמה ובמשפחה שלה. כשג'יהאד ואני אספנו ביחד צדפים. שיחה באנגלית עם עמיר המקסים. כשישבתי לצד הבריכה עם הפעוטות הצוהלים והשמחים שמשפריצים מים ובונים ארמונות בחול. היה הרבה קסם ביום הזה. אבל כשהוא נגמר, אחרי ארוחה ופעילות יצירה מקסימה ביפו, הרגשתי צביטה בלב על כך שזה רק יום אחד, רק פרויקט אחד. וכמה שהיה נפלא, מייד אחריו אני חוזרת לשגרת החיים שלי, בה ביקור בים הוא מובן מאליו, וכל האפשרויות פתוחות בפניי, ותושבי תולת חוזרים לשגרת החיים של המחסומים, שבה דבר פשוט כמו ללכת לחוף הים הוא כמעט משימה בלתי אפשרית. נותר רק לקוות שלתושבי הכפר שהגיעו נשארו טעם של עוד וחוויה טובה. נדין המקסימה שנפרדת ממני כשהיא נותנת לי פרח שהכינה בשולחן היצירה וחיבוק מראה לי שכן.
תודה לנשים האמיצות, הרגישות והנחושות שהביאו לעולם את ימי הים וממשיכות לתחזק אותם.
החיוכים והאושר של ילדים שרואים את הים לראשונה היו מדהימים, ובאמת שלא נתן להעביר את זה במלים. אני ממליצה לכל מי שקורא את זה לצאת מהמסך ולהגיע לים. זה היה יום הים הראשון שלי, אבל בטוח שזה לא היה האחרון.
שחר דואק
שיחת נשים:
מעגל של כ-20 נשים (הגברים נשארו הפעם מחוץ לחדר), כל אחת בתורה אומרת את שמה ועם מי מבני ביתה הגיעה. כולן, יש לאמר שייכות למשפחת עודה שהגיעה עם ראש המשפחה מופיד.
לאחר ההכרות אנו מניחות על הרצפה קלפים מצויירים המשקפים מצבים שונים בחיים וכל אשה בוחרת קלף ודרכו תנסה לבטא את הרגשתה ביחס ליום ולמצב:
פרח: חיכיתי מאד ליום הזה. רציתי לבוא, וחשבתי מי יבוא ומי לא יבוא. באו איתי בת ו-5 בנים.
מתנה: נהנינו מאד ותודה לכם. זו היתה מתנה.
קלף שלא ראיתי: הנהנו בים, הלוואי ויכולנו לבוא כל יום. זה דבר הכי טוב שעשינו.
מלך: מלך צריך להיות צודק. כל האנשים אותו דבר ואם יש מלך ששולט באנשים והוא צודק זה בסדר.
לבבות: אנחנו כלואים ולא יכולים לבוא ותודה שהבאתם אותנו לכאן.
שעון חול - הזמן הוא כמו חרב, אם אתה לא חותך אותו הוא חותך אותך. מי שלא מנצל את הזמן חיי ללא מטרה. אני תמיד מנצלת את הזמן. יש לי משפחה גדולה שאני מטפלת בה.
דמות שיושבת על ענף עץ: צריך לשמור על הטבע. כשגודעים את העצים הטבע נהרס. הים הוא טבע. צריך לשמור עליו, להינות ממנו.
מאזניים: צדק ושלום.
שמחה: הרבה שמחה הרגשתי היום.
דמות עפה: עפתי משמחה. ככה הרגשתי היום.
משהו קופץ לים: אוהבת את הים.
ספינה בים: אוהבת את הים ומראה הספינות השטות.
שדה פרחים: ילדים ושמחה מהיום.
שמש: מסמלת חופש, חרות. הים הזכיר לי חופש.
מראה: הים היה מראה שהראתה דברים שלא ראינו קודם. דברים שגילינו על הים עצמו וגם עלינו שלא ידענו.
ילדים משחקים: כמו שהיינו היום בים.
משפטים שנאמרו בשיחה הכללית:
זה היום הכי מאושר בחיים שלי.... יודעת שיש צבעים שונים, אנשים שונים, מחשבות שונות. אך כל בני האדם שווים. יש מקום לכולם. בים יש מקום לכולם. ומתישהו זה אולי יקרה... זה יום שלא ישכח....היום פגשנו אנשים טובים והרגשנו אחווה...
מספרות על ארוע שהיה להם עם מתנחלים ואומרות: אנחנו כאן בחדר מבינות אחת את השניה אבל במציאות קורים דברים קשים ואנחנו כל הזמן בדאגה לילדים שלנו ולבעלים שלנו.
מנחה עמירה, מתרגמת ומנחה בפועל קליר, רושמת רחל
תגובות