ג'הלין ליד ענתא

מתנדבותים יקרותים,

מודות לכןם מקרב לב על שהייתןם איתנו ביום המיוחד הזה. היום בו מגיעים הג'הלינים הוא יום מיוחד. לעולם אין לצפות מה יביא בחובו. והם באים כבר כמה שנים רצופות, מלווים בנזירות שמקדישות להן חלק ניכר מזמנן ומרצן. גם הן סיפור שחייבים לספר. חבורת נערים רצה פנימה והחוצה כשלוחי קשת. חבורת בנים שאין להם אלוהים, שרוצים לבלוע את היום. זה היה החזיון של היום. בהתחלה מבהיל ואחר כך מפעיל את כולנו ובסופו של דבר מתארגן.  כל הכבוד לכם על שעמדתןם בכל מאורעות היום. היה בהחלט מאתגר. תודה מיוחדת גדולה לעידו שלדעתי הוריד במשקל מרוב ריצה במרחבי החולות. ולתמי על היחס אישי וחם לאחת מהאורחות. זה היה יוצא דופן. ולכולכם אחד אחת על הכל. היה כיף של יום. ומי שלא ראה את הדבקה הספונטנית שבגן , יראה אותה כאן

to Aziza, Agness and Alicia (that we all miss you), please google translate and read it all, we thank you for bringing these energic youngers, and for all what you are doing for/with them.

תודה לציונה על הסנדויצ'ים המצויינים; תודה למיכל לויט על ההפעלה במועדון, בה נוצרו ציפורים בשלל צבעים בהשתתפות פעילה ביותר של הילדים; תודה לפיצי שנשארה עד אחרי הסירה וידעה לספר שהסירה נשארה בחיים וגם הילדים לא קפצו לים; תודה לרבנים, בראשות יחיאל שמגיעים כל שנה עם הג'הלין ועוזרים לנו לעמוד במשימה, ולכל אורחיהם הנחמדים מרחבי העולם. הלוואי וכל הרבנים היו כמותכם! אז אולי היינו קרובים יותר לאלוהים... וכמובן תודה לעפרי שסיכום היום שלה מונח כאן למטה, נשמח לתגובות, תמונות וכל מה שבא, רחל

פעם ראשונה בים

איזה רעיון משונה לשני ילדי ים כמונו שגדלו עשרים דקות מהחוף ושבשבילם קיץ היא מילה נרדפת לחול וגלים. ידענו שקבוצות מתארגנות ושילדים פלסטינים, שלא זכו עוד להרגיש את האושר הפשוט של הצלילה לתוך המים, מגיעים לחוויה ראשונה של ים. מהאוטובוס התפקעו מהתרגשות 42 ילדים וילדות מגיל ארבע ועד שלוש עשרה , מוארי עיניים, בוחנים כל פיסה של מציאות חדשה, בולעים במבט את השמיים ואת המים, את ילדי קייטנות הגלישה שמסביבם ופתאום מטוס ממריא משדה דוב וכולנו עומדים משתאים אל מול המחזה.

פעם ראשונה בים וחמש דקות אחרי ההגעה כולם כבר במים, כמעט כולם בעצם, הבנות עוד חוששות קצת, שולחות רגליים מהססות, מתרגלות לאט לתחושה הלא מוכרת. הבנים בינתיים כבר צוללים, מגלים את המליחות, את הסחף, מתמסרים לתנועה וצוחקים צוחקים צוחקים, צחוק שלא הפסיק עד שעזבנו בקושי רב את החוף. אספנו צדפים מהקרקעית הקרירה, דמיינו ספינות מגלגלי הצלה, הרמנו לכתפיים,זרקנו למים השפרצנו והשתחררנו הם ואנחנו.

לראות עיניים נפערות מול האופק, לרוץ במהירות על החול הלוהט , כי חם חם ברגליים, להחזיק יד לנערה צעירה , שמעזה עוד צעד אל תוך הים, לגלות עם הילדים את השינוי במשקל, בתנועה, ניסיונות ראשונים לשחות, ועייפות הגוף של שמש-ים-ארטיקים ובסוף ה "לא רוצים ללכת" שהם אומרים ואנחנו הרגשנו גם. באיזה אופן יקר ומיוחד, עם הילדים מענתא, גם אנחנו היינו פעם ראשונה בים.

עפרי גרינבאום