חאשם אל דארג' - הגן של הודה

מתנדבות ומתנדבים יקרים,

תודה גדולה לכם על היום שהייתם איתנו. הייתם מתנדבים מצויינות ומצויינים.

ביחד הבאנו שמחה לקבוצה של בדואים מהאשם אל דארג', שאיש מאיתנו לא יודע איך זה נראה (חוץ מהאפרתים שהיו שם ויקחו אותנו בעתיד הקרוב למסע  - הנה זה כתוב!).

הם הגיעו למחסום בארבע מוניות שאספו אותם מבתיהם.

מתוך 50 האישורים שקבלו הגיעו 27, והסיבה לכך לא ברורה.

ילדים, כבני 5-7, קטנים, מפוחדים, יצאו בוכיים מחדר הרחצה, ונאמר על ידי האמהות שמפחדים מהים.

טוב, מי לא היה מפחד מהדבר הגדול הכחול המאיים הזה בפעם הראשונה...

בכל זאת הגיעו עד החוף, לא זוכרת כמה זמן לקח עד שהיו מאושרים. התרוצצו חופשי על החוף, רצו הלוך וחזור בין הים לבין מתקני המשחקים, כפות רגליים שרגילות לאבנים וסלעים, רצו על החול, בטון, ומים.

הריצו את המתנדבים סביבם, ללא מנוח. חלקם רק רצו להיות לבד, שיניחו להם, לא צריכים מבוגר לידם.

הנשים, צעירות מכוסות בבגדים מכף רגל כולל ראש ופנים במה שמכונה "ניקב", ושייח זקן בתפקיד שומר כשרות שמשקיף מהצד וגם כשאינו משקיף דמותו מרחפת מעל ראשן. כל רגע עלול להגיע ולהרוס את החגיגה.

למזלנו היה ים נח ונעים, חוף פנוי לכבודנו. הרבה מרחב לנוע בתוכו.

תחושה של חופש אפשרי, אם אין צל שעוקב כל הזמן.

בהמשך היום, במועדון, ציירו פרצופים מצחיקים על עיגול בריסטול, קפלו לשניים ונהיו בובות מדברות.

הבובות נהפכו לתאטרון שמספר סיפור מאחורי שולחן גדול, ידי הילדים האוחזים בבריסטול מנסים לעקוב אחר הוראות הבמאית המהוללת של הסבתות המהפכניות, תמר הופמן, והקהל משועשע חוזה במופע המפעים.

בהמשך גם ציירו בפנדה דגל פלסטין כמובן, איך לא. דגל ישראל מחובר חובר לזה הפלסטיני בציור אחד מפתיע.

אנחנו המבוגרים האחראיים, דברנו על שתי מדינות או אחת, והם חזרו להם לאחר שייט קצר בספינה, לדרום דרום הר חברון, המקום שנהג האוטובוס אייד, חשב שלא יתכן שהוא קיים. דרך לא דרך מובילה אליו, ואנחנו ניסע לשם, כדי לראות במו עיניינו איפה גרים האנשים שבאים אלינו.

מי יודע מה חלמו הילדים שראו את הים ולאיזה יום חדש יקומו.

תודה גדולה לכם על השתתפותכם, עזרתכם, הזדהותכם, שבלעדיה אי אפשר היה.

תודה מיוחדת לדינה שעל הסנדויצ'ים, לתמר הופמן המפתיעה תמיד, סליחה לאפרתים שנסעו מטבעון לתל ברוך דרך מציצים, ולכל מי שזקוק לתודה וסליחה אחרים, קבלו אותה, אנחנו לקראת הימים הנוראים.

נשמח לקבל תגובות, תמונות, מחשבות, סיכום יום,

ולהתראות בשנה הבאה,

רחל