חיפוש
  • minelbahar2007

קלקיליה

עודכן ב: 26 ינו 2020


חיוך זה מדבק  החיוך שלא מש מפניהם של הילדים ברגע שגופם פוגש את מי הים הצוננים, אט אט חולף בין כל המתנדבים בקבוצה, והנה כולם מחייכים במשך שעה ארוכה, בזמן שגם הנשים המבוגרות אוזרות אומץ וטובלות בתוך המים, תוך שהן אוחזות בחוזקה בידה של אחת המתנדבות. כמה זה קל, להיות שמחים, להתחבר, להתרגש ביחד. כמה זה שונה, מהמציאות היומיומית הקשה, בכפר תחת אימת הכיבוש ונטל העוני. והנה לכמה שעות הכל נשכח, וכל שישנו הוא הגלים, השמש הנעימה, פרוסות האבטיח וצהלותיהם הקולניות של הילדים. במים נוצר מעגל סביב לנגן הדרבוקה, ובכל רחבי החוף נשמעים צהלוליהן של נשות הכפר, עומדות בבגדיהן במים ושרות. לכמה שעות, קסומות ומיוחדות, זכינו להכיר את שכנינו הנפלאים, שהם בדיוק כמונו, ואחרים לגמרי. שרק רוצים לחיות לצידנו, בשלווה, באושר, בהדדיות. מי ייתן ונזכה לחוות זאת יחד איתם, במהרה אינשאללה. בדרכי חזרה הביתה אני נזכר בשיר הזה של

מחמוד דרוויש: חשוב על זולתך

כשאתה מכין את ארוחת הבוקר שלך, חשוב על זולתך [אל תשכח את מזון היונים]

כשאתה מנהל את מלחמותיך, חשוב על זולתך [אל תשכח את שוחרי השלום]

כשאתה משלם את חשבון המים, חשוב על זולתך [אל תשכח את מי שיונק מי עננים]

כשאתה שב אל הבית, ביתך, חשוב על זולתך [אל תשכח את עם-האוהלים]

כשאתה ישן ומונה את הכוכבים, חשוב על זולתך [יש מי שאינו מוצא מקום לשינה]

כשאתה נותן דרור לנפשך בהשאלות, חשוב על זולתך [חשוב על אלה שאיבדו זכותם למילים]

כשאתה מהרהר באחרים הרחוקים, חשוב על עצמך [אמור: הלוואי שהייתי נר בחשכה]


שי גזית


2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

לצערנו, גם בשנה זו לא יתקיימו ימי הים, עקב הקורונה. מקוות להתראות בשנה הבאה