בתיר

עם בוקר, אספנו את הסנדוויצים שהכינה זהבה בת ה-80+ לאורחים. לנדיבות ולטוב אין מגבלות גיל.

התיצבנו כולנו לניפוח הגלגלים והבריכה. הכיסאות סודרו והמחצלת נפרשה. הים קיבל את פנינו במשב רוח קריר. הגלים של יום אתמול שכחו מעט אם כי הים עדיין לא נרגע מזעפו.  עמירה פצחה בשיחת הבוקר המסורתית. כן, כבר התגבשה לה מסורת במקומותינו, המארגנת לנו את היום וקוראת לנו לסדר... המתנדבים, חדשים כותיקים, הציגו את עצמם וסיפרו על ציפיותיהם מהיום, וצביה, לאחר שהציגה בקצרה את הפרויקט ומטרותיו,  הפצירה בכולנו לנהוג בילדים כאילו היו ילדינו שלנו, ולהחזירם הביתה בשלום, רוחלה הוסיפה: שיחזרו הביתה בשלום כדי שיוכלו בבוא היום לבוא לים בעצמם כל אימת שירצו. רחל וריקי דיברו על חווית ההתמכרות לחווית יום הים וכך גם המתנדבים החוזרים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מקהילת הים :  מורן,  שכבר הצטרפה רשמית לצוות האחראים, חיים צלמינו הבלתי נלאה המתפקד כ- life gurd  שאינו רק מציל ומשגיח אלא גם כפשוטו: "שומר-חיים", וגם מאיה ובנה אריאל  ואודי ורחל ארבל, ונאוה, וטלי, ושירלי, וגילי ובריג'יט (טוב, אמרנו את כולם כמעט)

הקבוצה מבתיר הגיעה מוקדם (וחובה לציין את מחסום 300 שאינו מיטיב עם באיו, יצא הפעם בכבוד) המשפחה שאירגנה את הקבוצה ובראשה יוסף הזכור לטוב ובנו עבד וורדה האישה, ופאתן ועלי אחיו ועוד רבים מאנשי הכפר.

עבד ופאטן עומדים לפני חתונתם, פאטן מתחתנת עם יאזן ביולי ועבד עם אביר בספטמבר, והקן מתרוקן אומר יוסף. יום הים מציע להם עוד חוויה משפחתית משותפת שאינם רגילים בה. עימם הגיעו אנשי הכפר וילדיהם שירדו מן האוטובוס ועיניהם בורקות. אשה מבוגרת כבת 65 אמרה לי: פעם ראשונה, פעם ראשונה שאני בים. ראיתי בטלוויזיה אך פעם ראשונה ככה... בטבע.

הילדים  הגדולים, הנערים והנערות נכנסו מיד למים. חלק מהנשים בהיסוס מה אך לא עברה שעה קלה ורובם היו בפנים. הקטנטנים הושבו בבריכה המתנפחת תחת השגחתה  המסורה והצמודה של יעל . אחד הגברים השתרע על הכיסא כשהוא מפטם נרגילה ומאותת שבא לתפוש שלוה. אחרים השגיחו על ילדיהם הקטנטנים שהתרוצצו סביב.

הים, שגליו הגבוהים הרתיעו בהתחלה הלך ונרגע במשך היום ועודד עוד ועוד עלמות צעירות ואת שרה הקטנה להתענג על הגלים. שרה לא רצתה להיפרד מן המים. היא צפה לה על הגלגל וחזרה ודרשה "לבד לבד לא לגעת בגלגל, אני שוחה לבד. רחלי ורוחלה ננזפו על ידה בכל פעם שניסו להשגיח קרוב מדי. הבחורים הצעירים, שהגיעו הפעם במספר רב יותר מהרגיל הרגישו מחנק בתוך התחום המסומן בחבל ולכן לקחו אותם חיים, אודי, ואריאל ואפילו פריידמן הצלם האומן שהגיע מגרמניה והוא שוהה בארץ במסגרת חילופי אומנים,  לשחיית "בוגרים" משוחררת מכבלי החבל.

עבד ואביר, היפים והנעימים, הלכו לטייל להם יד ביד על החוף וחזרו עם צדפים מלוא חופניים, שיקשטו בהם את ביתם החדש ויזכירו להם את הים.

סנדוויצים חולקו, אבטיח נאכל, קרטיבים לוקקו, ובאחת וחצי הגיעה שעת ההתקפלות.

הארוחה הטעימה וכן טלב ובניו חיכו לנו בחצר ביה"ס המקיף י"ב. הרוחות נשבו הפעם בחמלה רבה יותר וציננו את אוירו החם של הקיץ.

אחרי הארוחה הגיעה נעמי גוברין מלווה בבתה ובחברתה. הן הכינו תחנות משחק: פינת ציור, בקבוקים להשחיל בהם עפרונות הקשורות למותניים, צלחות קמח לנשוף בהם ולקבל סוכריה צפונה בתוכם, תחרות ביצים וכפיות, באולינג מקופסאות קולה, וזנב שהודבק לחמור מצוייר  בעיניים עצומות, לעיתים מעל ראשו, לעיתים בבטנו ולעיתים גם הרחק מאחוריו. כולם השתתפו: קטנטנים וצעירים לקול צחוקם של הצופים ושל המשתתפים עצמם. היו גם שישבו בצד וסתם נהנו מהמולת הקרנבל ששררה בחצר.

קינחנו בכיסאות מוסיקליים ושוב גדולים וקטנים צחקו ודחפו ודחקו ושרה הקטנה "התנחלה" על אחד הכיסאות ובכלל לא התכוונה לוותר כשהיא מתעלמת לחלוטין מחוקי המשחק. אביה שעמד מן הצד וצפה בא חזר ואמר בסיפוק: כמובן שהיא תנצח, תסמכו עליה היא תנצח. לבסוף כשהסכימה לציית לחוקים הפסידה ונטשה בבכי מר (נמק ופרט מה למדנו מכך על החיים , ובכלל?).

עמירה הביאה דרבוקות מן המתנ"ס הסמוך ומיד נמצאו מתופפים (ואודי שלמד מיד את הקצב הנדרש) שפצחו בתיפוף והכריזו ההפתעה שהכנו לקנוחו של יום – בשיר ידידנו שתורם השנה עוגות טעימות מדי יום שלח הפעם גם עוגת טרום-כלולות לעבד ואביר ולפאטן ויאזן,  שהוכנסה ברוב המולה ולצלילי התיפוף אל החצר. אביר ופאטן פרסו בעזרתנו הנדיבה את העוגה והיא חולקה בין האורחים.

יוסף, עבד, עלי ואחרים פצחו בדבקה סוערת והתיפוף הלך וגבר, הלך ושימח אחר כך הצטרף כל מי שרגליו משכוהו למעגל.

בשעה חמש הגיע הזמן להיפרד. צער הפרידה התערבב כרגיל בשמחת היום.

עוד נתראה, אנשאללה.

האורחים ירדו אל מדרון יפו והתכוננו ללכת לאורכו עד לנמל, ולהאריך את שעות הכיף עד שיעלו אל האוטובוס ויסעו חזרה לכפרם ולשגרת ימיהם.

עמירה