.png)
פעם ראשונה שהשתתפתי ביום ים לילדים פלסטינים. שמעתי על ימי ים לפני כשנתיים מידידתי ולא יצא לי להגיע. לפני כשבועיים שמעתי על ימי ים מ"דהרמה מעורבת חברתית" והחלטתי להירשם. מאוד כאב לי לדעת שישנם ילדים שקרובים לים קרבה גיאוגרפית, לא ראו מעולם ים ולא חוו מגע של ים. קצת חששתי אבל החלטתי להגיע. ואכן הגיע היום. בשעה 8.15 הייתי בחוף עם קופסת האבטיח ועדיין לא הגיעו המתנדבות/ים. חשבתי אולי התבלבלתי וצלצלתי לגילי. גילי שאלה אם אני רואה גלגלים מנופחים. אמרתי שלא ואז אמרה אולי התבלבלת בעוד כמה דקות אגיע. לאחר כמה דקות הגיעו שאר המתנדבים. עמירה חילקה תפקידים והתחלנו לנפח גלגלי ים לכבוד האורחים. שמענו מפי ריקי סקירה על הכפר אל וואלג'ה. הבנתי שעומר היחיד מאל וואלג'ה מתגורר בשטח הישראלי וכדי להגיע לכפר שלו בנו לו גשר במיוחד. מפליא...
כמה מתנדבות/ים ואני יצאנו לקראת האוטובוס שהגיע. התרגשתי מאוד. האוטובוס נעצר, ילדים ואימהות וגם כמה גברים ירדו מהאוטובוס. לחצנו ידיים וברכנו אחד את השני לשלום. לקחנו אותם למקלחות להחליף בגדים. נזכרתי בערבית ששמעתי מבית הורי ודברתי איתם. הילדים רצו לכיוון החוף ובדרך נהנו מהמקלחות . שמחה גדולה. התלהבנו לראותם נהנים מהמים הזורמים.. הם נכנסו לים בטבעיות וגם הנשים. שיחקנו איתם בכדורים והשתכשכנו במים. היה רגוע ושלו .מספר ילדים שאלו למה אנו שוחים רק בתוך האזור המגודר בחבל. הסברתי שכקבוצה ולא משנה איזו קבוצה אנו מחויבים להיות כאן. נראה לי שהם הבינו שאסור אך לא הבינו בדיוק למה. לקחתי אותם לסיבוב קטן מחוץ לחבל. כל פעם ילד אחר. ילד נוסף שאל מה הסלעים האלה? אמרתי שובר גלים והלכנו לטיול קצר לאורך השובר גלים. הילדים ראו דגים במים וצעקו בהתלהבות דגים דגים. אחת הנשים תופפה בתוף בלווי מחיאות כפיים. בהפסקה חילקנו סנדוויצ'ים עם שוקולד ופיתות עם חומוס. אכלתי סנדוויץ' עם שוקולד, ממש טעים (מזמן לא אכלתי). תודה לדורית ואבי שהכינו והביאו. בשלב אחר חילקנו אבטיח ואח"כ ארטיקים. נהניתי מאוד מהשיחות עם הילדים, הנשים והמתנדבות.
נוף הים המרהיב, החוף והאווירה המכילה של אנשים נוספים בחוף תרמה להנאה.
יום כיף ואחר גם לי. חוויה מיוחדת. חזרתי עייפה עם הרבה שמחה.
תודה למארגנות.
אורית דרור
Comments