הג'הלין, חאן אל אחמר

מראש ולמרות ולמרות ולמרות - הילדים חיכו שעתיים במחסום, על חשבון זמן הים שלהם. הנה הכיבוש בשבילכם. אז לנו היה יותר זמן לדבר, ונכנסנו לים בעצמנו בינתיים. ואז הם הגיעו. הבנים רצו למים כל כך מהר שבקושי הספקנו לזרוק עליהם את גלגלי הים שהכנו. למרות קרם הגנה הם לא הסכימו, ולשתות מים גם היה עיכוב מיותר. הבנות היו הרבה יותר חששניות. הן התמרחו ביסודיות, ואז נעמדו מחוץ למים. היה שם חשש אמיתי מהים הגדול (שהיה גם די גלי) ולדעתי - גם חשש ב"כאילו" - חלק מההצגה של "להיות בת". אנחנו שידלנו, פיתינו וגם קצת דחפנו ומשכנו, ובהדרגה הן הסכימו להכנס. עד סוף היום הן כבר השתוללו והיה קשה להוציא אותן :-) לא היה חם כמו שחששנו, וביקרו אותנו רק שתי מדוזות. אחרי אבטיח וקרטיבים נפרדתי מהילדים וממורותיהם, שהמשיכו לאחר צהריים של כיף ביפו. נתראה בהמשך הקיץ! האווירה במעגל הפתיחה הייתה מרירה למדי. יהודים ישראלים נעים בין ייאוש לבין תקווה מהוססת. יש בי הרבה תסכול על מה שהילדים ומשפחותיהם נאלצים לחוות יום-יום - עיכוב של שעתיים במחסום בדרך לים הוא הקטנה שבצרות שלהם. לסיכום היום המיוחד הזה, אני מקווה שהחוויה בים תיתן להם זיכרון חיובי להאחז בו, ולהאמין יחד איתנו שיום אחד, האוויר השקוף שאנחנו נושמים יהיה חופשי ונקי , והילדים שלנו באמת לא ידעו מה זה "הכיבוש" סמדר רגב אגמון Smadar Regev Agmon