טול כרם

קבוצה מטול כרם של לוחמים לשלום הייתה איתנו כבר בשנים הקודמות. בתוכם יש גם הרבה אנשים חדשים שלהם זו הפעם הראשונה בים. גם המתנדבים, חלקם הגדול הוא מקבוצת לוחמים לשלום התל אביבית שעובדת כל השנה עם טול כרם ולכן האווירה היא יותר משפחתית ותחושת ותק וקרבה שררה במקום.

במעגל הבוקר בו אנו מתוודעים למתנדבים החדשים מדי פעם, הפכנו את הסדר וכל אחד סיפר על זה שלידו,  וכבר על הבוקר, עוד בטרם הגיעו האורחים נכנסנו לאווירת חגיגה.

החוף ההומה (בוקר של יום שישי), המדוזות, והים הלא שקט לא פגמו בהנאה. משחקי כדור וארמונות בחול ושלל המדוזות שנשלות מהמים, לצד הקרטיבים ופלחי האבטיח – משלימים את שמחה.

לאחר הים הגענו לתאטרון הערבי יהודי ביפו שפתח דלתותיו לכבודנו, אלא מה...הפנים היה מרוסס נגד פרעושים ולכן הוצאנו שולחנות וכיסאות לרחבה שמחוץ לתאטרון ואפשר לומר שאם היינו באוקטובר או מאי היה נפלא לאכול ולבלות בחצר המקסימה.

אבל אנחנו, למודי תראו-מה-קרה וערוכים לכל מצב, פרסנו שטיח גדול ברחבה ושכחנו ממצוקות הרגע ונהנינו מהחומוס-שניצל-סלט כרוב של טלב כמו תמיד, כאילו טוסקנה ברקע.

בהמשך מצאנו אמפיתאטרון מוצל ליד התאטרון ועידן מאיר הפעיל אותנו בפנטומימה ומשחק בשיתוף עם אומן מסכות צרפתי, שמפתל גופו כאילו היה פלסטלינה, ושניהם בעזרת מסכות, אפשרו לילדים להמציא סיפורים משלהם.

הבילוי הסתיים בשייט סיבובי שיצא מנמל יפו לתוך הים במסלול שמראה את קו החוף של תל אביב על מלונותיה ומסגדיה.

רחל

בנסיבות אחרות היינו אומרים שטול כרם (طولكرم) שוכנת בלב השרון. אלא שנסיבות אחרות אינן קיימות והעיר הפלסטינית שוכנת 16 ק"מ מזרחית לנתניה, מוסתרת מאחורי גדר הפרדה גבוהה. העיר מונה כ-60000 תושבים. זהו המקום, שאוהבים להציג לאורחים, "שבאים להתרשם מקרוב", כ"מותניים הצרים" של המדינה. זהו גם המקום הלוכד את האכזריות שבהפרדה במלוא עוצמתה. גדר ההפרדה יוצרת נתק בין אלפי תושבים לבין העורף הכלכלי הטבעי שלהם. היא יוצרת הפרדה בין אנשי טול כרם לבין טייבה הסמוכה והאוכלוסייה הפלסטינית במשולש, שתושבי טול כרם היו קשורים אליה בקשרי משפחה, מסחר ותרבות.

כאן מתדפקים מבקשי העבודה על מחסום שער אפרים הסמוך. על המחיר שגובה המעבר כותבת אמירה הס במאמרה "לפועלים מותר להעביר רק 5 פיתות", וזוהי רק דוגמא פעוטה אחת.

16 ק"מ מנתניה פירושם כרבע שעה נסיעה אל הים, ולתושבי טול כרם מרחק של שנים.

ריקי